בשעה שאחדות היא מבורכת בשדה הקרב, בחברה האזרחית היא מזיקה. הקריאה לה תמיד תשרת את השלטון הקיים ותפגע ביכולת לבקר אותו. טוב תעשה ישראל אם תפסיק להתבסם מסיסמאות האחדות ותבקש את ההפך - הכרעה ביחס לעתידה, לדמותה מבית ולקשריה עם עמי האזור ובראשם הפלסטינים
הטענה שאין הבדל בין הרשות הפלסטינית לחמאס סוללת את הדרך חזרה הישר למדיניות חיזוק חמאס. במקום ללמוד את הלקח, נתניהו חוזר לאותה אסטרטגיה ישנה: מדבר על מיטוט חמאס ביד אחת, אך פועל להחלשת האלטרנטיבה הפוליטית שלו, ובכך ממשיך לחזק אותו
הדחתם של חיילי מילואים שהעלו סרטון מחאה הוא קצה קצהו של קרחון המאיים להתנגש בעצמה רבה על גבה של המערכת הצבאית, ולהביא לסחרור מסוכן. צה"ל חייב לראות בנושא דגל שחור מתנוסס ולפעול במיידית ומבעוד מועד בטרם תעבור המחאה את קו הגבול המותר, שאחריו אין דרך חזרה
עד היום אני לא מצליח להבין איך המחבלים הארורים עברו את מנגנוני ההגנה, והגיעו לעיר אופקים הרחוקה, אך אוזלת ידה של המדינה לא עוצרת שם. נבחרי הציבור שכחו את התופת שעברה על אופקים, ונפגעי החדרה מהעיר נותרים לבד, וללא סיוע | קול העוטף, פרויקט מיוחד
7 באוקטובר היה קריאת השכמה, אבל לא לנוער אלא לנו, המבוגרים. עצמנו עיניים מול המציאות, ועכשיו, כשהתעוררנו, עלינו לשאול איזו מדינה אנחנו משאירים לדור הבא. זה הזמן לדון בחזון חדש לישראליות, אבל לא נכון שנכתוב אותו לבד. יו"ר תנועת הצופים בטור מיוחד
המחשבה לפטור את תלמידי מערכת החינוך מהחובה להיבחן על השואה בבגרות היתה עלולה ליצור חור עצום בהשכלה שלהם. גרוע מכך, היא עלולה לדחוק לשוליים את ניצולי השואה, סיפוריהם ומצוקותיהם. המשימהשלנו היא להנחיל את הזיכרון למחזור התלמידים הנוכחי, ולדורות הבאים
אזרחי ישראל הביטו אמש בעיניים קרועות במשתתפי כנס ההתיישבות-מחדש בעזה, האנשים שעבורם המלחמה היא דרך חיים וכל קורבן שלה הוא רק שלב בדרך לקורבן הבא. הגיע הזמן שנתניהו יחליט אם הוא מנהיג פרגמטי או חמורו של הימין המשיחי
התביעה הרוסית לבעלות על אלסקה נשמעת כמו אפיזודה רחוקה, אבל יתכן שהיא קשורה למאורעות האחרונים באזורנו הרבה יותר מכפי שאנו מוכנים להודות
צמרמורת עברה בגווי כשראיתי את ההזמנה לכנס הימין שבתחתיתה עשרות לוגואים של "ארגונים לאומיים". בל תטעו, הקול הוא קולם של הארגונים, אבל הידיים הם מהליבה של שותפים מובילים בקואליציית ה- 64 הכושלת והמסוכנת. כאילו לא נלמד דבר מהזוועות שחווה עם ישראל
"אני אלחם בחמאס ואתם תילחמו בי", כך ענה אביו של מי שמעביר את שירות המילואים שלו בחופי מיאמי, למילואמיניק ששב משירות של 100 ימים. אם הוא לא היה מכהן במקביל גם כראש ממשלה, זה היה מעט פחות מדאיג
כל יום שנתניהו נותר על כיסאו הוא נזק למדינה. כדי להחליף אותו, אין צורך בבחירות שרק יגרמו לפילוג בעם. כל מה שנדרש זה שכל ואומץ לב של הישרים מבין חברי הליכוד, שיודיעו לו: "תם זמנך"
הקריאות ל"גלובליזציה של האינתיאפאדה" שהפכו למיינסטרים, תקיפות של יהודים ברחובות והנכונות של העולם להתעלם מפשעים נגד האנושות - כולם מוכיחים כמה חזק החיבור בין הישראלים ליהודי התפוצות. בימים הקשים ביותר עבור עם ישראל, הסברה היא החובה שלנו כלפי העם היהודי
המוחים, בשחצנותם, יודעים טוב יותר מכל העוסקים בעניין איך להביא לשחרור החטופים. אבל הדרישה המופקרת של "בכל מחיר" מעידה על חוסר מחשבה והבנה - פוליטיות ואחרות - בדבר ההשלכות שיש ויהיו למהלך
את הנאום של הזמר והשחקן בבית החולים צריך ללמד בבתי הספר, והוא מצטרף לסיבות לצאת מהדיכאון הקשה שבו שקענו השבוע. כל הסימנים מראים שאינתיפאדה שלישית מעבר לפינה, אבל נתניהו, שזכה בלשכתו לכינוי "מדונה", מודאג מאיום אחר לגמרי, אצלו בקואליציה
היהודים שנטבחו בשואה לא נרצחו מפני שלא היה להם חיל אוויר, אלא בגלל הרוע של המשמידים. גם יהודי התפוצות כיום לא מוגנים כי עומד לרשותם צבא יהודי אדיר, אלא כי הם חיים במדינות חוק. לקראת יום השואה הבינלאומי, חשוב לזכור: ביטחון אמיתי משיגים בערכים, לא בכוח
מאז שמונה סיפק מתניהו אנגלמן את הסחורה עבור ראש הממשלה, אבל ב-7 באוקטובר נראה היה שהפך למבקר היפראקטיבי שתוקף את הממשלה. אלא שאז הוכיח אנגלמן את הביקורת נגדו כשהודיע לרמטכ"ל, כפי שנחשף בוואלה!, שיבדוק את התנהלות צה"ל בעוד הלחימה נמשכת - וזה חולני. פרשנות
אני מתנצל, עידן. מכיוון שבהנהגה עוד לא לקחו אחריות על הדבר הזה, אני מתנצל בשמי ובשם ראש הממשלה, בשם כל ראשי זרועות הבטחון שלא הפכו את השולחן בלשכת ראש הממשלה, בשם כל מי ששיתף פעולה עם הקונספציה | בן כספית
הקטארים ממשיכים לממן את חמאס, המצרים מאיימים לבל נפעל בציר פילדלפי ובירדן משיקים מסעדה לכבוד ה-7 באוקטובר. המזרח התיכון, קרוב כרחוק, מקיא אותנו מקרבו. אין סיבה להיבהל, אבל הציונות מוכרחה לחשב מסלול מחדש
על אסונות כמו האסון שקרה לנו ב-7.10 אנחנו רגילים לקרוא בעיתון או לראות בטלוויזיה, אבל זה קרה לנו. הראש יודע שהדבר הנכון והאחראי יהיה לא לחזור. אבל הלב - רוצה הביתה. אנחנו דורשים ביטחון מלא בבית שלנו. אנחנו דורשים לא לפחד | קול העוטף, פרויקט מיוחד
הוויכוח בין מי שמאמינים ששחרור החטופים קודם לכל, לבין מי שמזכירים כי מטרתה המקורית של המלחמה היא מיטוט חמאס, היה עד כה יצרי אך תיאורטי. אם נכונות הידיעות לפיהן חמאס מוכן לשחרורם תמורת הפסקת אש של חודש "בלבד", יגיע הדיון לנקודה שאין ממנה חזרה
השבוע מציינים את יום הזיכרון הבינלאומי לשואה. את היום המיוחד הזה בחרנו השנה לציין ברוח המושג "בית", שמקבל משמעות מיוחדת ומורכבת אחרי ה-7 באוקטובר. קיים קו המחבר בין אובדן הבית של היהודים בזמן השואה ובין הרוח שלנו במלחמה על ביתנו כיום
חשבנו שאם נעצום עיניים, נדחיק ונדחה את הקץ הכל יסתדר, ואז הגיע 7 באוקטובר. עכשיו זמן להקים מדינה חדשה, שלא תחשוש להגיע סוף סוף להכרעות ברורות - ביטחונית, מדינית ופוליטית. קל זה לא יהיה, אבל אנחנו זוכרים היטב לאן הוביל אותנו חוסר ההחלטיות
ב-7 באוקטובר הבינו אזרחי ישראל כמה תורמים החקלאים לביטחון המדינה. אבל את העיקרון הבסיסי הזה, כך נראה, מקבלי ההחלטות עדיין לא הפנימו, כי בעשור האחרון הם עושים כל שביכולתם כדי להכביד ולהקשות עלינו. צו השעה: לפעול כדי להציל את החקלאות הישראלית, ומהר
הגברת מנסה להדיח את אילון לוי, הדמות הבולטת והכריזמטית ביותר במערך ההסברה הלאומי שלנו, וזה כבר הרבה יותר מנירמול הטרלול. זה לא חדש ששרה בוחשת בכל מינוי, ועכשיו היא מפרקת את המחלקה שעומדת בחזית הבינלאומית - שבה נתפסנו עם המכנסיים למטה
בתלות ההדדית שיצר ראש הממשלה בין שחרור החטופים לניצחון על חמאס, הוא מתעלם מהתיאוריה החשובה שלפיה העצב על ההפסד גורם לכאב רב בהרבה מאשר שמחת הניצחון. בכך הוא מאבד אותנו. דווקא איזנקוט, שאמר באומץ שצריך להחזיר את החטופים גם במחיר עצירת המלחמה - הבין זאת
בין הדי פיצוצים, צרורות ירי וקריאות בערבית, אני ומשפחתי נאלצנו לברוח מהבית בבוקר 7 באוקטובר. כיום, העסק שבניתי בשתי ידי על סף קריסה, הילדים לא מתאוששים וסובלים מחרדות, וכל מה שנותר לי הוא תקווה שאוכל להחזיר את הביטחון למשפחה שלי | קול העוטף, פרויקט מיוחד
המלחמה הדמיונית שעליה הכריז נתניהו בסוף השבוע, על מי שדורשים כביכול להפסיק את הלחימה, היא טוויסט מפחיד בעלילה. בינתיים מפיחים גנץ ואיזנקוט תקוות שווא אצל משפחות החטופים והמדינה הפלסטינית חזרה לככב בשיח. יבול של סוף שבוע נטול בשורות טובות
חוקה תסייע למגן את ישראל מפני גחמות של פוליטיקאים מושחתים עם רוב קואליציוני זמני, אך גם הרבה יותר מזה. כינון חוקה הוא הכרחי לביסוס עקרוניתיה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, וביצורה מפני בגידה ברצון העם
מוחמד מג'אדלה אמר ש"פלסטין שייכת לערבים כמו שאנגליה שייכת לאנגלים". ג'ידא רינאווי זועבי קראה לישראל "תולדה של פעולה קולוניאליסטית של אליטות יהודיות". ראמי יונס כינה את חיילי צה"ל "הנאצים הישראלים". אז למה הם עדיין מקבלים במה בתקשורת?
עד לפני 3 חודשים היה נדמה שהיחסים בין נתניהו לגלנט לא יכולים להיות גרועים יותר. ואז פרצה המלחמה והם הידרדרו עוד יותר, כולל תקרית שגרמה לגלנט להבטיח שבפעם הבאה הוא יגיע בליווי של כוח גולני. אבל יש מה שעוד מאחד ביניהם: החשש מהרגע שגנץ ואיזנקוט יפרשו מהממשלה
במה שונה הסיסמה "ארץ ישראל לעם ישראל" מ"From The River to The Sea"? והאם שרים כמו עמיחי אליהו מייצגים את עמדת הממשלה, או שרק שלטון הצללים בבלפור-קיסריה קובע הכל? בהאג הדהדו דובריה של ישראל מסרים שמשכנעים את המשוכנעים, ונחשפים בנביבותם מול כל שאר העולם
הנהגה אחראית היתה דנה ברצינות ביום שאחרי המלחמה, מסמנת יעדים מדיניים וחותרת לעסקת חטופים בכל הכוח. אבל כל עוד האופק היחיד שמציבים נתניהו-סמוטריץ'-בן גביר הוא התמשכות המלחמה, ואולי אף כיבוש הרצועה לצורך הקמת התנחלויות, נראה שהנורא מכל עוד לפנינו
רשימת החללים מתארכת, אבל ראש הממשלה ושר הביטחון לא מדברים ביניהם. זה מזעזע, אבל זה בעיקר סימפטום לממשלה לא מתפקדת. החוצפה והיהירות שעד היום עלו לנו רק כסף, מתחילים לעלות גם בחיי חיילים
לניסיון יש ערך רב בשדה הקרב, ובכל יום בו החיילים נלחמים בעזה הם הופכים לטובים יותר. תרגילים שאולי מפתיעים חייל לא מנוסה, לא יעבדו על חייל ותיק שכבר מכיר את דרכי האויב. הניסיון והידע הזה - שנצברים בדם, יזע ודמעות, יילכו לאיבוד אם לא יישמרו בשורות צה"ל
איך אפשר לתת מענה לאובדן שחווינו כחברה, ושאנו ממשיכים לחוות יום אחר יום? אם נשכיל לשים את התרבות במרכז הווייתה, ותעמיד טקסטים ספרותיים בלב מחזור הדם שלה, נדע לתת מקום רב יותר לצער ולאבל וגם להציע נחמה. כך אפשר להפוך את הכאב המצמית לריפוי
זה התחיל בתמימות דעים של כל חברי קבינט המלחמה שרק לחימה עצימה תביא לשחרור החטופים. אבל כשחולפים הימים, ובעזה נשארו למעלה מ-130 חטופים, קם מנהיג אחד ואומר את האמת הלא פופולרית - הלחימה העזה לא תורמת, ואולי אף מסכלת את השבתם
ההיגיון החדש-ישן, שהיה אמור להיוולד מתוך ייסורי 7 באוקטובר, לא מצליח לחדור את שריון השנאה וחוסר האמון שדושנו ברעל זה יותר מעשור. הקואליציה הזו היא דור המדבר, והיא חייבת להסתלק מחיינו. אם בעזה יכולים לפתוח שווקים, בישראל יכולים ללכת לבחירות
נתניהו אלוף בלנכס לעצמו קרדיט על הצלחות, אבל התמונה שלו לצד מה שהוא כביכול ארגז סיוע רפואי לחטופים מהווה שפל חדש בתעמולה השקרית שמייצרת לשכת ראש הממשלה
אחרי 100 ימים צריך להודות, המאבק להחזרת החטופים לא פועל במתכונתו הנוכחית. לא הצלחנו להשיב אותם הביתה. הסיבה פשוטה: אנחנו מול ממשלה צינית שתראה בעסקה חדשה תמונת ניצחון לחמאס. זה הזמן ללכלך את הידיים ולצאת לרחובות, הזמן להרעיד את המדינה - ולדרוש עסקה עכשיו
מאה ימים חלפו מאז נעצרו החיים. מאה ימי מבחן לאומה כולה. המלחמה פרצה באחת מהתקופות המקוטבות ביותר שלנו, ובחרנו להתאחד ולהיחלם יחד. עוד נבכה על חיים רבים מדי שנגזלו באכזריות, אך אסור לתת לחמאס להביס את הלכידות הישראלית. טור מיוחד של נשיא המדינה
עיתונאים שהדהדו את ההערכות השגויות של הצמרת הביטחונית לאורך שנים - מאוסלו, וההתנתקות ועד ערב 7 באוקטובר - ולא חשבו שתפקידם לאתגר את המערכת, חובטים על בסיס קבוע בכל מי שמעז לעשות את זה
ההתגייסות של המערב "הנאור" ללמד זכות על מעשי הזוועה של חמאס היא תוצאה של שטיפת המוח האקדמית, שלפיה אין מוסר אנושי אובייקטיבי
אסור לנו לנהל את הוויכוח הלגיטימי על "היום שאחרי" ו"פתרון שתי המדינות" באותו אופן שבו התקיים הוויכוח סביב הרפורמה במערכת המשפט
אחרי שבמשך שנים הצלחנו לחמוק מלהיגרר לבית הדין הבינלאומי, שרי ממשלת החורבן עבדו קשה כדי שהפעם לא תהיה לנו ברירה. בקואליציה יש מי ששוקלים ברצינות לפעול למינוי איזנקוט כראש ממשלה חלופי. ומבקר המדינה, המקורב לרה"מ, למד סוף סוף לנשוך, אבל יש לו מניע נסתר
אנחנו וילה בג'ונגל ואין צודקים מאיתנו, פשוט יש לנו בעיה של שיווק גרוע. מה, לא? אז זהו, שאולי נוח לנו לשכוח: חמאס ביצע זוועות איומות, וכך גם ישראל. הכל מתחיל בשיח רעיל, שממש לא מוגבל רק לפרחחי הגבעות ולישיבות הפשע והרשע. ויכול להיות שאתם חלק ממנו
יו"ר המחנה הממלכתי שוב העניק לנתניהו גלגל הצלה, וראש הממשלה מצדו המשיך להפעיל את מכונת הרעל. שלושה חודשים אחרי שהעניקו לו שכפ"ץ לגיטימציה בארץ ובעולם, נתניהו מתקרב לנקודת הכרעה. מה למדנו? פרויקט מיוחד בוואלה!
הנה הפרדוקס הגדול של המלחמה הזאת: בעוד הציבור הישראלי מתפכח מאג'נדות קיצוניות ומתייצב כאיש אחד מאחורי הממשלה וצה"ל, מתברר כי מי שמנהלים את המערכה, לא יודעים מה לעשות עם התמיכה. ככה לא מנצחים - לא במשא ומתן ולא במלחמה
יומיים דרמטיים צפויים היום ומחר בבית הדין הבינלאומי בהאג. מה רוצה דרום אפריקה, מה ישראל תטען להגנתה וכיצד יהיה אפשר לשכנע את העולם בצדקתה? עו"ד אביטל חייטוביץ', מומחית למשפט בינלאומי ולדיני לחימה, בטור מיוחד לקראת הדיון הגורלי
הספורט הלאומי בקרב הפרשנים הוא לנחש מה יעשה נסראללה בגבול הצפון. ההערכה היא שפניו אינם להסלמה, אבל שתי פגיעות מדויקות בשתי נקודות רגישות לישראל, נועדו לאותת על יכולותיו - אם ישראל היא זו שתיזום את הרחבת הלחימה
השר גלנט הנהיג מדיניות שהביאה אותנו לאסון 7 באוקטובר, ולשנות ההפקרות שקדמו לו. במקום לזרוק הערות עוקצניות ולהטיף לנו מוסר, מוטב שיקשיב לתושבות שדרות שמגדלות את ילדיהן בפחד כבר 22 שנה
