המנגנון החדש להעברת סיוע לעזה נועד לשפר את תנאי המחיה של האוכלוסייה האזרחית - אך אם ינוצל לדחיקת תושבים ולהשפעה על פריסתם הגאוגרפית, הוא עלול להיחשב כהפרה חמורה של הדין ההומניטרי הבינלאומי ולבסס טענות לגירוש כפוי
"הסיוע ההומניטרי, בהמלצת צה"ל", מסר ראש הממשלה כדי להתמודד עם הביקורת. הטלת האחריות על הצבא, לא תפריע לו להתייצב מול המצלמות ולקחת את הקרדיט על פעולה מוצלחת
לרגע אחד שמה יובל רפאל את ישראל בלבבות האנשים, דווקא באירופה, היבשת שהיינו בטוחים שבחרה צד מזמן. עוד על ההצבעה שהוכיחה כמה עמוק הפער בין הממסד האנטי-ישראלי לבין האדם הפשוט
החטופים מדקלמים טקסטים שמנסח עבורם ארגון הטרור שחטף, רצח ואנס - ובערוצים והאתרים המרכזיים בישראל משתפים פעולה. במקום להציב גבול - היא משדרת את המסרים של האויב, מערערת את המורל, ממלאת תפקיד שארגוני טרור יכולים רק לחלום עליו - וחמאס מרוצה
בימים בהם מדינת ישראל התפצלה לשתי מדינות, נדרש מהנשיא הרצוג לצאת מגבולות הממלכתיות השקטה ולנקוט עמדה נחרצת. בין אם בקריאה לנבצרות, בדרישה להחזיר את החטופים או ביוזמת חנינה - זה הזמן למנוע את קריסת הבית מבפנים. או ש"נחכה", חלילה, שתפרוץ מלחמת אחים?
בין ירושלים לניו יורק, דרך פריז וריאד, נרקם גשר מדיני חדש שמחזיר את הרוח לפתרון אמיתי לסכסוך. היוזמה הצרפתית-סעודית מציבה את המדינה הפלסטינית כנקודת מוצא - לא כיעד רחוק - ומסמנת שינוי עמוק בפרדיגמה שנכשלה. העולם מתחיל להבין: אי אפשר עוד להתעלם מהמציאות
בכל העולם ראו איך המסע הראשון של הנשיא באזור קפץ מעל ירושלים, תרתי משמע. רק בזירה אחת, בינתיים, הוא טרם כפה על נתניהו מציאות חדשה: המשך המלחמה בעזה. אך המסר החד שעלה מביקורו הוא שהוא בונה קואליציה אזורית, גם אם נתניהו, שכבול לבן גביר וסמוטריץ', נשאר מאחור
עד לאחרונה ידעו כולם כי הדרך לוושינגטון עוברת בירושלים. והנה, השבוע נשארנו מחוץ למשתה המזרח-התיכוני שבו הוכח כי מעכשיו הדרך למנהיג העולם החופשי עוברת בריאד, בדוחא, באבו דאבי ובאנקרה. מדוע?
במקום הליך משפטי תקין שמברר את האמת, מתקיים מחזה רופף, שבו ראש ממשלה נאשם מנהל את האולם והשופטים מהססים לאכוף את הכללים. פריבילגיות חריגות, נאומים פוליטיים ועצימת עיניים, הופכים את משפט נתניהו לדוגמה כואבת לשחיקת היסודות של שוויון בפני החוק
במשך שנים ניסה נתניהו לחצוב מסילות מחודשות אל לבו של טראמפ, שזעם על כך שברך את ביידן ב-2020 • לרגע היה נדמה לו שהצליח ואנשי הליכוד צהלו בנובמבר האחרון מול "הכוכבים שמסתדרים" • ואז הגיעה המציאות: טראמפ משנה את האזור - וישראל נותרת לבד, בחוץ
בזמן שבממשלת נתניהו ממשיכים לזרוק סיסמאות על הכרעה צבאית, ארגון הטרור קוצר הישגים מדיניים, מנהל מגעים ישירים עם ארה"ב וזוכה ללגיטימציה כגורם מרכזי בזירה הפלסטינית. ישראל, שלא הציגה אלטרנטיבה מדינית, איבדה את המושכות והותירה את עיצוב המזה"ת בידי אחרים
כשטראמפ בוחר להעדיף את תומכי חמאס, עלינו לשים על השולחן את כל הדרישות - בעזה, באיראן ובחזון האזורי כולו. להיות פרגמטיים, נועזים, ובעיקר לא להתנצל
מאות משפחות שכולות נוספו למעגל הכאב בשנה האחרונה, והן מבקשות דבר אחד - תקווה. כשחוק פשוט למענן נבלם בשם פוליטיקה קטנה, הלב נשבר. זה הזמן לאחדות, לחמלה, ולצדק אנושי בסיסי
ההתמודדות של הודו עם תעמולה פקיסטנית עוינת חושפת דפוס פעולה מוכר היטב גם לישראל מאז 7 אוקטובר. זהו מאבק על התודעה, שבו גבולות המדינה נמתחים אל תוך הזירה הווירטואלית - והאיום המרכזי הוא הפגיעה באמון הציבור ובחוסן הלאומי
הכותרות צועקות "משבר ביחסים", העסקאות? "מעל הראש" של נתניהו ונראה שהנשיא האמריקאי זורק את ישראל אל מתחת לגלגלים • אבל אפשר להסתכל על כל האירועים הללו אחרת, ולזהות משחק ציני על חשבון כולנו שנועד להיטיב גם עם נתניהו וגם עם טראמפ
הטראומה של 7 באוקטובר לא רק זעזעה את מדינת ישראל, אלא חשפה את עומק הקשר — וגם את הפערים — בין יהדות התפוצות לישראל. דווקא בשעת מבחן זו, מתגלה ההזדמנות להגדיר מחדש את הציונות ככוח מאחד, פועל וערכי בעבור כל העם היהודי
בטור מיוחד לוואלה לקראת ביקור טראמפ, העיתונאי הסעודי הבכיר עבד אל-עזיז חמיס מסביר את התנאים של ריאד לנורמליזציה עם ישראל: הפסקת אש יציבה בעזה, פתרון משטרי ושיקומי לרצועה ומסגרת מדינית אמינה להקמת מדינה פלסטינית
טראמפ מאותת: אין עוד ערבות אוטומטית. סעודיה בחרה להתאים את עצמה למציאות חדשה - ישראל חייבת לנהוג באחריות דומה אם ברצונה לשמור על מעמדה האזורי
מאחורי ההתנגדות הישראלית הנחרצת להסכם הגרעין עם איראן לא עומד שיקול ביטחוני אלא שיקול פופוליסטי שמשרת את נתניהו. כעת, כשהעולם מתקדם להסכם חדש, חלש אך חיוני, הפוליטיקאים מהמחנה הליברלי צריכים להכיר שזהו הפתרון האפשרי הטוב ביותר למניעת נשק גרעיני מאיראן
בזמן שדם ממשיך להישפך והציבור הישראלי ממשיך לתמוך בלחימה מתוך תחושת הכרח, יוזמות בינלאומיות של אלטרנטיבות מדיניות נדחקות לשוליים ונעדרות מהשיח. בהיעדר סיקור תקשורתי אמיץ, נשאלת השאלה - האם זו צנזורה? רשלנות? או דרך להשאיר אותנו שבויים בתודעת "אין ברירה"?
הטור של קלמן מסוף השבוע חולל סערה ועורר הדים משמאל ומימין, שזעמו או תמכו, בהתאם לשיוכם הפוליטי • קלמן הוא עיתונאי מצוין, אבל הטענה שלפיה השמאל לא "יתן לגטימציה" לאף מועמד מהימין משוללת יסוד - גם מהעבר וגם מהתקופה האחרונה • יש סיבות חמורות להתנגד לנתניהו
ביקור של נשיא ארה"ב באזור, היה פעם משהו שיודעים מה הוא צפוי להניב. הפעם כולם באפילה: איזה נשיא אמריקאי יגיע למזרח התיכון - זה שמאיים על עזה בפתיחת שערי הגיהינום או ההוא שרוקם עסקה סעודית בלי ישראל?
אתם שמנסים להבין למה בימין מצופפים שורות סביב נתניהו וממשלתו: זה בגללכם. אתם לא מבקשים להחליף את ראש הממשלה, אתם רוצים לגרש אותו. בכוח. בהסתה. באגרסיביות. תוך הצגתו כמפלצת, הצגת נבחרי הציבור של הקואליציה כמשוגעים והצגת בוחריהם כבלתי לגיטימיים
שגריר ישראל בגרמניה יוצא נגד נאום של אינטלקטואל יהודי בכיר בטקס זיכרון לשואה - ומאשים אותו ב"מחטף תרבותי". האם הניסיון להרחיב את משמעות השואה לאנושות כולה באמת מאיים על הזהות היהודית?
רה"מ מנסה לשדר שוויון נפש ולא להקרין אווירת חירום או משבר מול התקריות עם הבית הלבן. אך פער הזמן שמשתקף בין שני המנהיגים עשוי להציב בפניו אתגר פוליטי קיומי: בעוד בן גביר וסמוטריץ' רוצים למשוך את המלחמה בעזה עד אינסוף, טראמפ מחפש הישגים במזרח התיכון, ומהר
בכל הקשור בנו, ההבדל בין טראמפ לממשלים הדמוקרטים שקדמו לו מגולם בסבלנות. כדי להתעסק עם נתניהו, צריך עצבים מברזל וסבלנות אינסופית. נהוג להגיד על טראמפ ש"הלב שלו במקום הנכון". הנטיה שלו היא לתמוך בישראל, אך העיניים של טראמפ לא מחוייבות ללב שלו
קשה לראות יועץ משפטי אחר שאינו בהרב-מיארה שהיה מגיש תשובה לבג"ץ כמו זו שהעבירה בנוגע לעתירה נגד פיטורי ראש השב"כ • אף יועץ אחר גם לא התמודד עם משבר חוקתי כמו זה שהיא מתמודדת איתו, ובכך נאבקת על הדמוקרטיה • בבג"ץ בן גביר היא מראה שוב שהיא לא "דובי לא לא"
יונתן אוריך היה המוח בלשכת רה"מ, מי שהיה אחראי על האסטרטגיה כלפי חוץ וכלפי פנים • המעצר שלו, פעם נוספת היום, וההסתבכות הקשה בקטארגייט הותירה את הלשכה כמעט "יתומה" • טופז לוק, "הצלם" הוקפץ לסייע, אבל בשטח הכל קורס והדימוי של נתניהו הולך ונחלש
ההחלטה של הרמטכ"ל להרחיב את שליחת צווי הגיוס לחרדים כעת עשויה לייצר משבר פוליטי מאוד לא נוח עבור נתניהו • ייתכן שזה המסר של זמיר לרה"מ: המשך המלחמה בלי החרדים הוא בלתי אפשרי • וגם: השיקול הפוליטי של גפני מאחורי ה"אמפתיה" לחטופים
מאחורי הקריאה לשיפור תנאים עומדת זעקה עמוקה הרבה יותר - על כבוד, שליחות, בדידות, ומערכת חינוך שמתרסקת מול עינינו. זוהי מחאה של אנשים שמאמינים בילדים שלנו, ומבקשים שנאמין גם בהם
