כבוגרת החינוך החרדי, הייתי מופתעת אם נתוני מבחן הפיזה היו נמוכים יותר. לציבור החרדי יש עוד דרך להתקדם, אבל חשוב לזכור כי היתרונות של החינוך שלו - כן כן, גם ההפרדה - מוכחים. אז אולי במקום לבקר את המגזר החרדי, אפשר ללמוד ממנו? טור דעה
בישראל נוצר היפוך תפקידים מעוות, כמו במשפחה לא מתפקדת: רוב העם משמש כמבוגר האחראי, בעוד הפוליטיקאים נוהגים בילדותיות ובחוסר אחריות. אבל כשהלוחמים ישובו הביתה, ומטען הכאב יעלה על גדותיו, הכל יתפרץ. היום הזה לא רחוק, ולממשלת נתניהו כדאי להתכונן לחורף חם
אל המלחמה הזאת יצא עם ישראל באמונה שלמה - ועם כל יום שחולף מתברר האשראי הזה, שנתנו לממשלתנו ולצבאנו, כשעון החול האמיתי. נדיב בהרבה מזה הבינלאומי, אבל לא בלתי מוגבל
במשך שנים, אנשים שהאמינו ברעיון שתי המדינות חשבו שברצועה חיים אנשים נורמטיביים עם חלום זהה לשלהם. ב-7 באוקטובר החלום הזה התנפץ לרסיסים, וצריך להיות ברור לכולם: עזה היא קן צרעות רוחש טרוריסטים, וגם האזרחים הבלתי מעורבים לכאורה שקועים בטרור עד צוואר
רחל מאופקים, הרבש"צית מניר עם, הטנקיסטיות שחיסלו מחבלים והתצפיתניות שהתריעו מה מתרחש על הגבול בעזה: למרות גבורתן וחוכמתן במלחמה, הנשים בישראל עוד מודרות מקבלת ההחלטות בממשלה. התשובה של נתניהו לשאלה על כך הייתה תצוגת תכלית של הסגברה - וגם בעובדות הוא טעה
בעוד ההפגנה למען שחרור החטופים מתחילה להזכיר בשוליה את מחאת קפלן, ניסה ראש הממשלה לנכס לעצמו את מה שבעיניו הוא הצלחה גדולה. הבעיה של שני הקמפיינים היא שהציבור הישראלי נמצא כבר מזמן במקום אחר
ראש הממשלה נוהג להתרברב ביכולתו לזהות סכנות גדולות מראש ולפעול נגדן, אבל במתקפת ה-7 באוקטובר האינסטינקט הזה קרס. רק שבכל הנוגע לאיומים על המשך שלטונו - נתניהו דרוך מתמיד ונערך כבר עכשיו לכל תרחיש שיכול לסכן אותו
מכונת הרעל מנסה להטיל את הכישלון על ראשי זרועות הביטחון, אבל אקדח מעשן מבהיל אחד מצביע בבירור על אחריות ראש הממשלה. בד בבד, התקציב המתוקן ל-2023 הוא כמעט פשע מלחמה. הבעיה, כפי שאומר בכיר במערכת הביטחון, היא שנתניהו לכוד בידי שני שרים, וכמוהו כל המדינה
אזרחי ישראל, שלפחות על פי הסקרים מאסו בנתניהו, יכולים להתחיל להיות מודאגים גם ממי שאימצו כאלטרנטיבה: בני גנץ, שעדיין לא מבין שנתניהו לא זקוק לו כדי לנצח במלחמה, אלא כדי לחלוק באחריות במקרה שתסתיים בתיקו מביך ומביש
אחת התמונות שהטרידו אותי בסבבים השונים הייתה לראות אזרחים בעוטף מסתובבים עם כפכפים ליד חיילים חמושים מכף רגל ועד ראש. לצערי, למרות כי קונספציית "קו המחרשה הוא קו הגבול" התמוטטה בצורה אלימה, זו הייתה ועודנה תפיסת הגנת הגבולות הישראלית. ומה עכשיו? | דעה
דעת הקהל יכולה לייחל לשחרור של עוד חטופים ובמקביל לפנטז על חיסול חמאס, אבל ממשלת ישראל מתכנסת לרגע האמת שלה: שתי מטרות המלחמה עולות על מסלול התנגשות. לשם שינוי הבעיה היא לא מה שאומרים כל חברי הנהגת המדינה, אלא מידת האמון שרוחש הציבור לדבריהם
בין ההחלטות הרעות שקיבלה ממשלת ישראל לאחרונה, אישור תקציב המדינה היא הרעה מכולן: פשע כלכלי שבמסגרתו מי שהתייצבו כדי לשלם את מחיר המלחמה בחזית, הם גם אלה שיישאו בעול אחרי שיפשטו את המדים
התכנית לחיסול סינוואר שהוגשה לנתניהו הייתה מפורטת וכללה גם פורמטים שונים לעצימות שונה, אך רה"מ, כפי שחשפנו אתמול, דחה אותה. לא מדובר בהחלטה עקרונית, אלא בתוכנית מבצעית של ממש, שיכולה לצאת לפעולה בכל רגע נתון
שוטרים, אלופים במילואים ועוברי אורח הצילו אינספור בני אדם מאז השבת השחורה, אבל הם לא היחידים. האנשים שאורזים ארוחות חמות, פותחים את בתיהם לזרים ותורמים לחקלאות - לכולם יהיה מקום של כבוד בדברי הימים של התקופה. על ישראל היפה שהם מייצגים אנחנו נלחמים כאן
מאז אותה השבת הארורה התפכחנו מהאשליה על עולם נטול כאב. גם הבנו שכשפחות יוזמים ויותר תגובתיים - הופכים להיות חלק מאסטרטגיה של מישהו אחר. מאז, הכמיהה שלנו למנהיגות אחרת הולכת ומתפשטת. שבענו מפוליטיקאים שרואים בהם חומר גלם להמשך שרידותם, שבענו מממשלה בינונית
נוכח ההפוגה בקרבות אפשר להפנות מבט אל מי שסיימו את תפקידם הציבורי: השמאלני, העסקן, השופר וההוא שלא רואה אף אחד ממטר. ארבעה סוגים של ישראלים שלא יגיעו ליום שאחרי
תופעת ה"יוזפול אידיוטס" לא תיפטר כל עוד אנשי אקדמיה רבים בעולם מובילים את הנרטיב האנטי ציוני ואנטי ישראלי. אותם פרופסורים פועלים לשטיפת המוח של הסטודנטים שלהם בשקרים וחצאי עובדות, בלי להסביר את התמונה הכוללת או לפחות להציג את הנרטיב הישראלי
אחרי כמעט חודשיים שבהם מוכרים לנו שחמאס כתוש, פגוע ומתחנן להפסקת אש, קיבלנו מפגן של כוח מצד הארגון, שמשתלט על יו"ש מבלי לירות כדור אחד ומהתל בישראלים ובמתווכים. חידוש מאסיבי של הלחימה בתום ההפוגה יהיה התשובה ההולמת היחידה
גם אני הרמתי גבה כשדמיינתי בנות מרימות פגזים כבדים וטוענות אותם תוך כדי נסיעה מטורפת וירי מכל עבר. בתוך החושך האופף אותנו מאז ה-7 באוקטובר, מבליחות כמה נקודות אור מעוררות תקווה. המוארת שבהן קשורה לשירות נשים בצה"ל וליתר דיוק, נשים לוחמות בצה"ל
"כיכר החטופים" נראתה אופטימית ושמחה אחרי שחרור השבויים, אבל החביאה בתוכה אמת קשה. "אנשים חוגגים כאילו כולם חזרו הביתה", הסבירה בת משפחה שעדיין מחכה ליקיריה. אישה אחרת ביקשה שהכיכר לא תישאר ריקה. קריטי שנקשיב לבקשה, כי זו מלחמה על הנשמה של המדינה
מדינת ישראל נצמדה למסך כמו שלא נצמדה מעולם, כדי לראות את החטופים שבים לביתם. חמאס מצידו ניצל את זה עד תום ולרגע אחד הזכיר לנו שעם כל התקוות למיגורו במהירה, בינתיים הוא העביר לידיו את השליטה במהלך האירועים
המתקפה של שר התקשורת נגד עיתון הארץ, ההתעקשות של בן גביר לדון בעונש מוות למחבלים והניסיון של סמוטריץ' לשמור על הכספים הקואליציוניים מעידים שממשלת הימין-ימין עסוקה עדיין בעיקר בבייס ובפוליטיקה קטנה. כמו בשגרה, כך במלחמה, לכל הסימפטומים מקור אחד: ראש הממשלה
יש לנו כל הסיבות להתגעגע לחטופים ולרצות לראות אותם פה כמה שיותר מהר, אבל חברה חפצת חיים אינה יכולה להמשיך להתנהל מול האויב האכזר הזה כפי שאנחנו מתנהגים עד כה. במקביל, ישראל חייבת לסמן קווים אדומים, כדי לא למצוא את עצמה נסחטת שוב ושוב על ידי הנאצים החדשים
את עסקת השבויים היה אפשר לסגור בשבוע שעבר, אך ההזדמנות חמקה. בד בבד מתברר עומק המחדל המודיעיני, בדמות האישה שחזתה מתי ואיך תפרוץ המלחמה - ובצמרת אמרו לה שהיא הוזה. ובמערכת הפוליטית, אלמוג כהן מרחרח אם כדאי לו לפרוש ולהקים מפלגה נפרדת עם טיפוסים כמו "הצל"
האם ניצחונו של חירט וילדרס בבחירות בהולנד, מלמד שאירופה, שעד אתמול רצתה לגרור אותנו להאג, מתחילה להתפכח? מוקדם לומר. מה שבטוח הוא שידידי ישראל החדשים הם מי שנחשבו עד אתמול סכנה ליהודים
המחיר של עסקת החטופים כבד, סינוואר מרוויח זמן יקר - אבל כשמדובר בילדים שנחטפים ממיטתם, זה לא רלוונטי. ישראל שומרת על האפשרות להכות בחמאס מיד אחרי ההפוגה, ומשם הכל יהיה תלוי בנחישות ההנהגה. דבר אחד כבר ברור: הסיכוי לתמונת ניצחון חד-משמעית הולך ופוחת
ממשלת ישראל קיבלה בלילה את ההחלטה היחידה שיכלה לקבל. האם היא טובה או גרועה? הכל תלוי במה יקרה בשלב הבא. העם שיחבק בקרוב את ילדיו האובדים, לא יסתפק בפחות מהכרעה ברורה: ריסוק חמאס - ולא כמטאפורה
נכון, כל המציל נפש אחת כאילו הציל עולם ומלואו, אבל חייבים לדבר גם על החסרונות: התנופה של צה"ל נבלמת, חמאס יכול לשפר עמדות באין מפריע - ובמקום שסינוואר יילחץ לקיר, הוא מקבל "כיפת ברזל" מישראל. גרוע מכך, החטופים שלא ישוחררו נתונים לחסדיו
המקרה של אלינה פלחטי, שנרצחה במסיבה ברעים לפני שהספיקה להשלים את תהליך הגיור ולכן נקברה מחוץ לגדר, הוא עוד הוכחה לקיבעון של הרבנות ונציגיה. גישה מתונה ושכל ישר היו יכולים לחסוך כאב מהמשפחה שאיבדה את היקר לה מכל. אפשר גם אחרת
לא רק למשפחות החטופים מגיעה הנהגה אחראית, אלא גם לעם ישראל. אבל במקום שנתניהו יכריע בסוגייה, הוא מותיר אותה בידי השוליים הסהרוריים של ממשלתו או צייצנים-מקורבים. הבעיה אינה שהוא לא לקח אחריות על המחדל שהיה, אלא על זה שהוא מתנער מהמחדל המתהווה לנגד עינינו
