101 זה המספר של ההווה ואולי של העתיד: אלה שעוד שם, מחכים. 101 החטופים הם יותר ממספר - הם סמל. ההתייחסות של המדינה אל ה-101 האלה תסלול את הדרך שבה החוזה של האזרחים מול המדינה ייכתב מחדש. זו צריכה להיות האינטואיציה שתוביל את נתניהו ושותפיו
לנוכח הכישלון המתמשך כמעט בכל חזית אחרת, אין לנתניהו דרך טובה יותר לאחד את "הבייס" שמתחיל בייאושו לפנות נגדו, מאשר ליכודו מחדש סביב "הרפורמה המשפטית"
שיגור הטיל מתימן, וההיערכות החות'ית לתקוף את ישראל מגבול סוריה, מבהירים שישראל לא תוכל להמתין עם הטיפול באיום המרוחק הזה עד לסיום המאבק בזירות האחרות, ועליה להיערך לכך במיידי
אין דרך קלה לכתוב את זה - אבל מדינת ישראל מדרדרת מרגע לרגע בשמירה על הזכויות הדמוקרטיות של אזרחיה. העומדת בראש מפרת הזכויות היא משטרת ישראל. המדרון חלקלק, אולם לבן גביר אין אינטרס להרגיע את השוטרים - וגם קולו של יולי אדלשטיין טרם נשמע בסוגיה
רבים מאשימים אותנו באדישות לגורל החטופים ותוהים מדוע אנחנו לא מגיעים להפגנות למען שחרורם. קודם כל, בגלל הפוליטיזציה הבוטה - ואחרי שאמרנו את זה, יש סיבה משמעותית עוד יותר שאנחנו מתרחקים מהן
זה קרה במשמרת של נתניהו והצבא, אבל זה ממשיך לקרות גם במשמרת שלנו. אנחנו כמובן מוחים, בוכים, תומכים במשפחות החטופים, כותבים שלטים ויוצאים לרחובות עם דגלים. כל אלה יפים ונחמדים - במדינות נורמליות, לא כשהמים מאיימים להטביע את הספינה. כך צריך להחריף את המחאה
אחרי שדווח על מבצע קרקעי נועז בסוריה, השופרות של נתניהו יצאו גם הם לפעולת קומנדו נגד צה"ל ומפקדיו. השר מש"ס מכוון למטרה צודקת, רק שבדרך עומדת הקואליציה. ודברי שרה נתניהו לאביו של אורי דנינו מראים בדיוק מה סביבת רה"מ חושבת על מצביעי הימין
אסור שהיאוש יהיה החלופה היחידה לשנה האחרונה ולעשרות שנות העיוות שקדמו לה. דווקא מתוך האש והדם, יכולים לנבוע זרעים של תקווה. לראשונה זה דורות, מספיק יהודים ומספיק פלסטינים מבינים שעוד הרג לא יוליד שום פתרון
סבב המינויים שאישר השר בן גביר היה החלק הראשון בסבב המינויים שיצא לדרך וימשך גם בשבועות הקרובים. בשורה של ממש לא הייתה - ומי שמצפה לשינוי בתרבות הארגונית עלול להתאכזב. במרכז הסבב: ממ"ז ת"א הוזז, ממ"ז מרכז פורש - והמזכיר הביטחוני של בן גביר מקודם
דובר צה"ל דניאל הגרי הפך יותר ויותר לדמות שלילית בעיניי אלה שעובדים אצל ראש הממשלה נתניהו. השיא הגיע עם פרסום סרטון מנהרת המוות שבה נרצחו ששת החטופים. הסיבה לכך פשוטה: הסרטון חושף את ההפקרה הנפשעת של החטופים, שלה אחראי נתניהו
זה התחיל עם האב השכול אלחנן דנינו שהעמיד את נתניהו מול המראה ונמשך עם מכתב זועם של שר הפנים משה ארבל. ש"ס עוד לא מערערת את הקואליציה, אבל כבר מתחילה לחשוש שהישארות בממשלת נתניהו גורמת לה לא פחות נזק מאשר פירוקה
התקיפה הישראלית בנמל חודיידה לפני כחודשיים, חשובה ככל שהיתה, הביאה לרגיעה זמנית בלבד. הסכנה של החות'ים מתימן לא הוסרה, והפעם הם עלולים לפגוע ביעדים אסטרטגיים שבעבר לא התקרבו אליהם. ישראל צריכה להיערך לצעדים יזומים והתקפיים, וגם לזכור: החות'ים הם רק השליח
היה מצופה ממי שכשלו בעבר בתחזיות הבחירות שלהם שיהיו זהירים יותר, אבל באולפנים בארה"ב ובישראל כבר הכריעו: האריס ניצחה את טראמפ בעימות, אפילו בנוק-אאוט. למה התקשורת, לא רק בישראל, נופלת לאותו הבור בכל פעם מחדש?
ישראל היתה יכולה למנף את הטרגדיה במנהרות כדי להטעין את מצבורי הלגיטימיות שלנו , ואולי כדי ליצור תפנית במערכה. אבל ראשית, היה עליה לברור מילים. נתניהו, חמוש במפה אינטראקטיבית מהאייטיז, עשה את ההפך הגמור - ועורר מחדש את הסימטריה הלא קיימת בינינו לבין חמאס
המילים ששמע נתניהו מהרב אלחנן דנינו אינן חדשות. מה ששונה הפעם הוא מי שמשמיע אותן וניצב במקום הכי רחוק מקפלן. לא פחות מדהימות מהמילים, הן התשובות של ראש הממשלה: הוא נגד שאר העולם, מחמאס דרך האמריקנים ועד לצה"ל. הוא הקורבן, הוא החייל הגיבור הוא האח השכול
אדוני רה"מ, לא "איבדנו" את היקר לנו מכל, אתה הפקרת אותם בשבי. ציינת את ליבך השבור - ואני חושבת על איך תפקד הלב של עדן ירושלמי בתנאי ההרעבה הקשים. ואם אינך יכול להשיבם, לך - כדי שהם יוכלו לחזור | כרמית פלטי קציר, אחותו של אלעד שנחטף ונרצח בשבי, בטור מיוחד
יו"ר ארגון המורים הלך על כל הקופה, וטעה בחיזוי האדישות בצד השני. באוצר חיכו בסבלנות למיאוס של התלמידים, ההורים והמורים עצמם - וזה עבד. ריסוק כוחו של אחד ממגזרי העובדים החשובים במדינה יהיה הפסד של כולנו
חלקים גדולים מהעולם נהנים משגשוג רב בזכות השלום והיציבות השוררים במצר טייוואן, אך ניסיונותיה של בייג'ינג לשנות את הסטטוס קוו מאיימים על ביטחון העולם כולו. להבטחת השלום באזור הודו והפסיפיק, יש לכלול את טייוואן במערכת האו"ם
שני האירועים הביטחוניים הבולטים של הלילה מוכיחים עד כמה התנהלות ללא אסטרטגיה ברורה, רק גורמת לישראל להסתבך בדרך ללא מוצא. בנסיבות האלה, מדהים להיזכר במופע של נתניהו בשבוע שעבר: כמה קצר היה האפקט שלו
בהשפעת חזונו של אהוד ברק, כל קברניטי צה"ל בשנים האחרונות חתרו ליצירת צבא קטן וחכם, במקום צבא גדול ומנצח. האם יש לזה קשר לעובדה שבמשך 50 שנה שום יוצא שריון, תותחנים או גבעתי לא מונה לרמטכ"ל? התשובה ברורה מאוד
על השאלה הזו ממעטים לחשוב: מה נאבד אם ניתן לחטופים ולחטופות להירצח בשבי? מה יקרה לנו אם לא נסכים להסדר כלשהו? אין בכך כדי לקבוע שעסקה היא בהכרח הפתרון - אלא שבמצבנו החברתי, חובה לחשוב גם על השלכות הפגיעה בחוסן הלאומי שלנו, שבלעדיו לא נוכל לשרוד
פסק הדין של בג"ץ שחייב את שר המשפטים לכנס את הוועדה לבחירת שופטים כדי למנות נשיא לביהמ"ש העליון צודק בתוצאה, אבל שוגה במסר. מול שר כמו לוין שמועל בתפקידו נדרשת חברה אזרחית מתפקדת, ולא בית משפט שמתנהג כמו גננת
שורת חברי אופוזיציה הקדישו את סוף השבוע האחרון כדי לתמוך בצעירה שנעצרה לאחר שהשליכה חול לעבר השר בן גביר, במקום לגנות אלימות נגד נבחרי ציבור. קל לעצום עיניים כשמדובר במתחרים הפוליטיים שלך, אבל בשתיקתם הם יגרמו לכך שנגיע חלילה לצעדים אלימים יותר
אתגר זה מחייב את ישראל להכיר בתמורות הבלתי נמנעות בדמוגרפיה האמריקנית. אם לא תעשה כן, ייתכן שבעוד כמה שנים, ישב בבית הלבן נשיא או נשיאה שיהיו עוינים לישראל
וממשלת ישראל בעת הזו ריקה. בימים האלה אין שווי לחיי אדם, אין ממלכה. רק הערצה שכולה עריצות. אלה נציגיך, אלוהים, או שגם אותך חטפו?
מעולם לא ראינו את השר נלהב כמו ברגע שנכנס למים והצביע לעבר צעירה בבגד ים, שאותה זיהה כפושעת האכזרית. השוטרים יצאו למבצע נועז והצליחו לעצור את העבריינית הרטובה שזרקה, על פי החשד, חול לעבר השר. אותה משטרה שעוצרת בחורות בביקיני, לא עוצרת מחבלים ששורפים כפרים
אחד ממאפייני המחשבה השמאלנית היא הסטתה של המציאות הצידה. אין זה שהם בהכרח מתעלמים מהמציאות, אלא שנטייתם היא שלא להביא אותה בִכלל שיקוליהם. במחשבתם, הדברים יקרו על פי רצונם
