מי גרר את מי למלחמה? ההישג הגדול של בנימין נתניהו
למרות ההתנגדות העזה מבית, כולל בצמרת ההשפעה הרפובליקנית, טראמפ השתכנע שהמלחמה נחוצה ולעזרת נתניהו נחלץ גורם מפתיע. סוגיית "היום שאחרי" באיראן, תשפיע גם על חיינו כאן ובמיוחד על המערכת הפוליטית
ארכיון כתבות
ארכיון דעות ופרשנויות - מרץ 2026
עכשיו מבינים יותר מתמיד: מכירת צים מידי המדינה היא סכנה ביטחונית לישראל
שבועות בלבד לפני שהחלה המערכה הנוכחית מול משטר האייתולות מול איראן, חברת הספנות נמכרה. במדינה כמו שלנו, שהיא "אי כלכלי", צי סוחר הוא תשתית קריטית לתפקוד הכלכלה במצבי חירום - ובכלל. גם מטוסי חיל האוויר והטנקים ייעמדו בסכנה במקרה של מכירה
גם ביבי, גם לא ביבי: למי מגיע הקרדיט על ההצלחות באיראן?
בלהט הוויכוח שמפלג את העם כבר יותר מדי שנים, קצת קשה לעכל שראש הממשלה וצבא ההגנה לישראל שכשלו ב-7 באוקטובר, הם גם האחראים למה שמסתמן כניצחון מרשים
ארכיון דעות ופרשנויות - פברואר 2026
אזעקה, לא חשוב על מה: הקלות הבלתי נסבלת של ההקפצה למקלטים
לפיקוד העורף היו שמונה חודשים כדי להפיק את הלקח מהפעם הקודמת שבה החרידו את אזרחי ישראל למרחבים המוגנים רק כדי להזהיר. נקווה שיתר גופי הביטחון הסיקו מסקנות נכונות יותר
ההימור האחרון של טראמפ: האם "עושה העסקאות" ילחץ על ההדק באיראן?
בין ההבטחות לבוחרים לסיים את "מלחמות הנצח" לבין הלחץ הגובר לתקיפה צבאית, דונלד טראמפ ניצב בפני הכרעת מורשת גורלית בראשית 2026. כשמחירי הדלק ובחירות האמצע מעבר לפינה, הנשיא האמריקני מגלה שהמרחק בין נאום תקיף למלחמה אזורית מעולם לא היה קצר יותר
שעון האולטימטום מתקתק: טראמפ דוחק את איראן לפינה
הדד ליין שהוצב מתקרב לסיומו, הכוחות האמריקניים מתגברים במזרח התיכון והמסרים מטהרן נותרים סותרים: האם הבית הלבן מכוון להסכם חסר תקדים שכולל פירוק ופיקוח קשיח - או נערך לאופציה צבאית מוגבלת אך עוצמתית
ארכיון דעות ופרשנויות - ינואר 2026
סוף ההתחלה: אחרי החזרת החטופים - השאלות הגדולות נותרות פתוחות
נכון שהעסקה שהושלמה השבוע רחוקה מהניצחון המוחלט, אבל אסור לשכוח שתנאיה טובים פי אלף מאשר עסקת הכניעה שרבים רצו, כולל בכירי מערכת הביטחון. גם, הרקורד הבעייתי של מרבית חברי הוועדה שתוביל את עזה, ובאילו אמצעים נוקטים מתנגדי הממשלה על מינויי מפתח של השלטון?
כשהזיכרון נכלא בגטו: למה נעלמו "האסונות של אחרים" ממוזיאון השואה?
ביקור במוזיאון השואה בוושינגטון חושף היעלמות של התערוכות האוניברסליות, ומעלה תהיות על הפיכת הזיכרון היהודי לגטו צר שמתעלם מסבל של אחרים. במציאות של כוחנות מופקרת בישראל וארה"ב, הגיעה העת למוסדות זיכרון שלא יעסקו רק ב"מה עוללו לנו" אלא גם ב"מה נדרש מאיתנו"
בלב תיאטרון האבסורד: רפ"ק רינת סבן בתפקיד אבירת שלטון החוק
לידיעת התנועה לאיכות השלטון: מי שרוממות שלטון החוק בגרונו, אינו יכול ללכת יד ביד ולייצג קצינת משטרה שכמעט כל שופטי בג"ץ קבעו שהפרה ברגל גסה וביודעין את החוק. כיצד סבן, שבית המשפט העליון קבע כי פעלה שלא כדין, מוצגת כיום כאבירת שלטון החוק?