רגע לפני שירושלים עוטה דגלים ביום חגה, אני מציע שנעצור ונשאל: לאן פניה של המדינה הציונית שכה עמלנו לבנות ולטפח? מדינה שרואה מעל לכל את ערך חיי בניה ובנותיה שנחטפו באכזריות ועושה הכל להשיבם. וגם: מצעד דגלים אחר
ישראל ממשיכה לתקוף בתימן, אבל זה לא עוצר אפילו טיל אחד. כל עוד המלחמה בעזה נמשכת - החות'ים ימשיכו לשגר, לשתק ולשבש. ההתמודדות איתם מחייבת אסטרטגיה רחבה שתישאר רלוונטית גם ביום שאחרי המלחמה בעזה - ורק סיום המערכה או הסדר מדיני כולל יוכלו לשים לזה סוף
הגבול המזרחי שוב נפרץ, אך בתוך האיום מסתתרת הזדמנות. מהלך חדש שישלב את הציבור החרדי בהגנה על המדינה מבלי לכפות שינוי באורח חייו. כך הופכת חולשה לאומית להצעה יעילה עם פוטנציאל לשינוי עמוק
עצמאות בלי רעש היא לא תקלה - היא תזכורת. כשאין קונפטי בעיניים, רואים את מה שכואב בלב. ואולי דווקא השנה, בלי במה - נזכור בשביל מה בכלל הגענו עד כאן
ימים אלה מלווים במסע רגשי עמוק של ימי זיכרון וחגים. מועצה אזורית אשכול נמצאת בלב ליבו של התהליך - סמל חי למשמעות הציונית בימינו. ב-7 באוקטובר נשמטה האדמה תחת רגלינו אך בחרנו לבנות את ביתנו מחדש, לעבד את האדמות ולקדש את ערך ערבות ההדדית
אין אדם שנחשב מקורב יותר לראש הממשלה נתניהו מהשר דרמר. הוא מתייחס אליו כמו הבן שהיה רוצה שיהיה לו, אומרים המקורבים. השניים מדברים באנגלית ונתניהו מסתייע בו בכל מה שקשור לקשרים עם ארצות הברית. לכן, אמירתו של השר היא לא מקרית - הוא כנראה שמע אותה בבית
בבוקר אחד הספיק אלי שרביט, קצין עתיר זכויות, להיות יקיר קפלן, יקיר בלפור וראש השב"כ עם הכהונה הקצרה בהיסטוריה. מאחורי הקלעים התרחשה בלשכת נתניהו מהומת אלוהים, שנראית כמו שילוב בין "הסנדק" למערכון גרוע של קישון. ככה זה כשאת המדינה מנהל ציר ברוורמן-ברדוגו
מצד אחד, אלי שרביט מוצנח לראשות השב"כ בהפתעה גמורה ובלי ניסיון רלוונטי, אחרי שאפילו לא היה ברשימת המועמדים. מצד שני, אוריך ופלדשטיין נעצרים בפרשת קטארגייט. שני אירועים לא קשורים לכאורה, אבל כל מי שמכיר את שיטת נתניהו - יסיק שהקשר ביניהם דווקא הדוק ביותר
מעצרו של ראש עיריית איסטנבול, אקרם אימאמאולו, הוא צעד נוסף של ארדואן לביסוס שלטונו ודיכוי האופוזיציה, לאחר שנכשלו ניסיונותיו לפגוע בו בדרכים אחרות. ארדואן מסתמך על שליטתו במערכת המשפט, במשטרה ובתקשורת, לצד תמיכתו של טראמפ, כדי להמשיך ולחזק את אחיזתו
את התבוסה האמיתית נחלנו בלבבות. משהו חדש, זר ומאיים, חדר אל בית החזה ושינה אותו מן היסוד. והכל בגלל אדם אחד וכת מעריציו, שהפכו לחממת השנאה הישראלית
הנוער בישראל ימני יותר, גזען יותר והומופוב יותר מבני גילו ביתר העולם. זה קשור לחינוך - אבל לא רק. מחקרים מראים: טיק-טוק ואינסטגרם הופכים אנשים צעירים לטיפשים יותר, ולכן הם נוטים יותר לאימוץ רעיונות פאשיסטיים לפתרון בעיות. אין ברירה - ההורים חייבים להתערב
יותר ויותר מאמרים מעלים תהיות על תיאוריית התחממות כדור הארץ, אבל השמאל והתקשורת עדיין מפעילים את הטרור המוכר שלהם על כל מי שחושב אחרת
כיצד ראש הממשלה מצליח לשמר את מעמדו כמנהיג עליון, תוך שהוא נמנע מלקיחת אחריות על כישלונותיו? בין הפניית אצבע מאשימה לבג"צ, לקצינים ולמשפחות החטופים, נתניהו מטפח נרטיב של קורבן נצחי - ומניח לאחרים לשלם את המחיר
נתניהו יודע שטראמפ באמת רוצה לסיים את המלחמה ולהביא שלום למזרח התיכון. הוא יודע שההזדמנות מול הסעודים היא כזו שאסור להחמיץ. מצד שני, הוא יודע שהאירוע הזה עלול לפרק לו את הבלוק. וברקע - ערוץ 14 מייצרים "מציאות אלטרנטיבית" כדי למלט את נתניהו מהאחריות למצב
המשותף לנשיא ארה"ב ולראש ממשלת ישראל הוא אישומי הסרק שהמציא נגדם ה"דיפ־סטייט" של השמאל, שנועדו להעלים אותם מהחיים הפוליטיים
