האמריקאים נותנים גיבוי? זה הסימן שהפכנו רשמית למדינת חסות
אין דבר מביך יותר מהגיבוי שהעניק סגן נשיא ארה"ב לממשלה שוויתרה על עצמאות ישראל. תדע כל אם עברייה שהפקידה גורל בניה בידי אינטרסים זרים
ארכיון דעות ופרשנויות - אוקטובר 2025
ערב של שבר ממלכתי - ואיך אפשר עוד לתקן?
הערב שבו נשיא המדינה, יו"ר הכנסת וראש הממשלה החליפו עקיצות במקום הוקרה הדדית סימן לא רק עימות בין רשויות, אלא אובדן שפה ממלכתית שלמה. כשהכבוד הופך לכלי ניגוח פוליטי, אין עוד רשות שמדברת בשם העם כולו. דמוקרטיה לא יכולה לשרוד כך לאורך זמן
אשרינו: זכינו לצפות בנתניהו מכיר בנשיא בית המשפט העליון
תשאלו בשביל מה היה צריך נתניהו באירוע המביש בטקס בכנסת לכרוך את ההכרה ביצחק עמית כנשיא העליון בהכרה בו כראש ממשלת ישראל? כי בסוף הוא תמיד יהיה הנרדף, האנדרדוג שנגרם לו עוול כלשהו, לא ברור איזה
הפנטזיה של "ביחד ננצח" קרסה: הגיע הזמן להיפרדות פנימית בישראל
הפתרון לישראל המפולגת עובר דרך הכרה בשבטים החיים בה. בעוד שיתר השבטים כבר בנו לעצמם ערים, חינוך וצבא נפרדים, הליברלים ממשיכים להיאחז בפנטזיית ה"ביחד". אין עוד שפה משותפת, אין חזון מאחד - רק צורך דחוף בהיפרדות פנימית שתמנע מלחמת אזרחים
בראבו דוד אמסלם: הצלחת להסתיר מהציבור את הכישלון של נתניהו
צבא מצרים מתחמש, חמאס מתחזק, טראמפ אוזק ונתניהו שותק. כדי שלא נשים לב לאיומים הקיומיים שצומחים מחדש תחת אפנו, נזרק לזירה רימון עשן בדמותו של שר פלגן וסכסכן
יו"ר של חצי כנסת עוד לא ראינו: בואו נדבר על אמיר אוחנה
חבר הכנסת אוחנה נקבע כאחראי על אסון מירון, בו נהרגו 45 אנשים בהילולה, ואת תפקידו הנוכחי קיבל בגלל הקשר עם יאיר ושרה נתניהו. במקום משפחות שכולות ומשפחות חטופים הוא מכניס ליציעי הכנסת חברי מרכז ליכוד. אפילו את הנשיא הרצוג הוא הצליח להרגיז
המלחמה נגמרה. עכשיו מנסים להעלים את מי ששילם עליה בחייו
לא רוני שלי הייתה אמורה לשמור על המדינה, המדינה הייתה אמורה לשמור עליה. ועכשיו כשהסתיימה המלחמה הכריז רה"מ על מלחמה חדשה - נגד הזיכרון. שינוי שם המלחמה הוא רק סימן ראשון להפיכת המחדל לאגדה הירואית. לא ניתן לקבור את הזיכרון. ועדת חקירה ממלכתית היא צו מוסרי
במקום להוריד את אחוז החסימה - הגיע הזמן לפתוח את הפתק
הדיון על הורדת אחוז החסימה לקראת הבחירות אינו אלא שיטה לשמר מפלגות שמתקשות לעבור את אחוז החסימה. במקום לשמר את המגזריות, ישראל זקוקה לרפורמה אמיתית שתחזק את הדמוקרטיה - ובראשן הנהגת "פתק פתוח למחצה", שיחזיר לציבור את הזכות לבחור לא רק מפלגות אלא גם אנשים
הפסקת אש? לא בנפש של הפוסט-טראומתיים
בעוד הציבור נושם לרווחה אחרי הפסקת האש ושחרור החטופים החיים, רבים מהלומי הקרב מוצאים עצמם דווקא בעיצומה של סערה פנימית. כשהשקט חוזר, המלחמה שבתוכם מתעוררת - והחברה נדרשת לגלות הבנה, רגישות וסבלנות כלפי מי שנפשם עדיין נלחמת
אפשרות ל"מפץ מדיני דרמטי?": ההגעה של סגנו של טראמפ - והבעיות בדרך
קושנר שוב חולם על סבב חדש של הסכמי אברהם, וטראמפ כמו טראמפ - כבר עובד על הזמנות לחופה המדינית. אלא שסעודיה ככלת השמחה מציבה תנאי ברור: בלי התקדמות בנושא הפלסטיני אין על מה לדבר, והקרקע הפורייה ככל שתהיה, רחוקה מלהיות יציבה ואמינה
חמאס רוצה "ערבוב", ישראל מגלה: המחיר כבד מדי | האמת על ההסכם בעזה
ארגון הטרור הפלסטיני נמצא בחיכוך גבוה עם כוחות צה"ל ברצועה, שהופך לסכנה ממשית עבור החיילים. כעת יש שתי אפשרויות: לעמוד בהסכם עליו חתם, או להסתכן בהפסד שיקריב חצי מרצועת עזה לישראל - מי יודע לכמה זמן. ואולי, הסיסמא כי "רק לחץ צבאי יביא תוצאות" אינה נכונה
ריח כבד של נקמה דלף מהחלטת המשטרה לבטל את הדרבי התל אביבי
החלטת משטרת ישראל לבטל את משחק הדרבי בין הפועל למכבי היא ראיה נוספת לאוזלת היד המשטרתית. השוטרים באיצטדיון עשו הכל, חוץ מאת עבודתם נאמנה. זהו לא עניין מקרי, זוהי יד מכוונת - השר לביטחון לאומי החליט לנקום באוהדי הפועל תל אביב
"ניצחון מוחלט" מול "מר הפקרה": נתניהו והקרב על הנרטיב
מאז 7 באוקטובר, נאבק ראש הממשלה על עיצוב דמותו כמנהיג הניצחון ולא כאחראי לאסון - תוך שימוש במכונת מסרים, השפעה ותעמולה. במקביל, משפחות החטופים ומאבקן מזכירים את האחריות שלא נלקחה ואת הפצעים שעדיין מדממים
גם אחרי המלחמה: חמאס הוא נכס של הממשלה
למרות הצהרות על השמדה וניצחון מוחלט, המהלכים של הממשלה חיזקו את הרלוונטיות של חמאס והחלישו את האלטרנטיבה המתונה של הרשות הפלסטינית. במקום לבנות תחליף פוליטי ולתמוך בדיאלוג, בחרה הממשלה לשמר את האפשרות לחזור לניהול הסכסוך גם אחרי 7 באוקטובר
"הרפורמה הדתית": כך מרחיקים את מסורת ישראל מעם ישראל
מי שמבקש לכפות סממנים דתיים על כלל הציבור עושה שירות רע מאוד ליהדות ומרחיק ממנה את מי שהיו מוכנים להתקרב אליה בשמחה, לו רק היו מבקשים מהם יפה
המציאות הכריעה את דעת הקהל
במלחמות האחרונות ישראל מצאה עצמה נלחמת לא רק בשטח אלא גם בזירת התודעה הגלובלית. בעוד דעת הקהל העולמית נעה בין אהדה לקורבנות לביקורת על הכוח, ישראל למדה כי לא הסברה מנצחת מלחמות - אלא מעשים שמכתיבים את השפה ואת המציאות
זה לא ציונות דתית: מלחמה איננה אידיאל ולא מצווה
הדברים שיצאו לצביקה מור מ"פורום תקווה" - מוטב אילו לא היו נאמרים. הפיכת המלחמה והמוות לערכים ציוניים דתיים היא סטייה מוסרית מסוכנת. הציונות הדתית נולדה מתוך קדושת החיים והשאיפה לבנות מדינה מוסרית וצודקת - לא מתוך אידיאולוגיית נקמה ומלחמת נצח
מסע ההבראה החברתי: מן השבר אל הלידה מחדש
לאחר תקופה ארוכה של כאב, חוסר ודאות ומאבק קיומי, החברה הישראלית ניצבת בפני אתגר חדש - מסע ריפוי ושיקום. זהו זמן להקשבה, לאיחוי הקרעים ולמציאת משמעות מחודשת - כדי להפוך את הטראומה הקולקטיבית להזדמנות לצמיחה וללכידות אנושית מחודשת
את מי מהשרים הייתם בוחרים לוועד הבית שלכם?
כשמסתכלים על הממשלה כעל נציגות דיירים שמנהלת את חיי היומיום של כולנו, מתבהר עד כמה האחריות הציבורית דורשת לא רק תקציב אלא גם הגינות, יוזמה ודאגה אמיתית לטובת הכלל. אחרי שבחנו את הישגי המשרדים, עולה שאלה פשוטה - למי מהם הייתם מפקידים את מיסי הוועד שלכם?
הגיע הזמן להסיר את "טבעת החנק המדינית"
לאחר הפירוק של טבעת האש הצבאית שסגרה על ישראל, ניצבת המדינה בפני אתגר חדש - יצירת אסטרטגיית יציאה מדינית שתשיב לה את מעמדה הבינלאומי ותמנף את הישגיה הצבאיים לבריתות אזוריות וגלובליות שיחזקו את ביטחונה, כלכלתה וחוסנה הלאומי
הקרב האכזרי שצפוי בשנת הבחירות הקרובה
במרכז סדר היום הציבורי יעמדו הנושאים שבמחלוקת: ועדת חקירה, חוק הגיוס, ומעל הכול - "רק ביבי" ו"רק לא ביבי". הקרב על המנדטים יהיה אכזרי, וכדי לנצח את נתניהו ראש בראש - האופוזיציה תצטרך להציג חזית אחידה
מלחמת תקומת נתניהו: מה עומד מאחורי שינוי שם המלחמה היום
נתניהו יביא היום לממשלה את הצעתו לשנות את שם המלחמה ל"מלחמת התקומה" - צעד נוסף במאבקו לטשטש את אחריותו לטבח הנורא ב-7 באוקטובר. הוא מנסה לבנות נרטיב חדש שבו לא מדובר במחדל הגדול בתולדות המדינה, אלא בסיפור תקומה שהוא עצמו הוביל
העתיד כבר כאן: קריאה לפוליטיקה אזרחית חדשה בישראל
בעוד המזרח התיכון נע לעבר שיתופי פעולה אזרחיים וכלכליים, הפוליטיקה הישראלית, כולל השמאל הציוני והמפלגות הערביות, ממשיכה לדשדש בשיח ישן ומפוחד. הגיעה השעה לתנועה חדשה, יהודית־ערבית, שוויונית ואמיצה - שתציע שפה של תקווה, שותפות ואחריות משותפת לכל מי שחי כאן
הזמן פועל לטובת מי שמנצל אותו - וישראל עדיין לא עושה זאת בעזה
חמאס מייצג את האתוס העזתי וממשיך ליהנות מתמיכת הקהילה הבינלאומית. בעוד שישראל נדרשת להגדיר מחדש את יעדיה: להחזיר את כל החללים, למנוע את שיקום עזה ללא פירוז, ולהתנתק ממנה כלכלית - לפני שיגמר הזמן
הניצחון המוחלט של נתניהו קיים רק בסיפורים שהוא מספר לעצמו
המלחמה בעזה קרובה לסיום לא בזכותו של נתניהו אלא בזכות טראמפ, שהחליט במקומו לקשור את הקצוות. בעוד ראש הממשלה ממשיך לשכתב את ההיסטוריה ולדרוש תודה, המציאות בשטח מוכיחה שחמאס עודנו שולט ושהמדינה ממשיכה לשלם את מחיר ההפקרה
נתניהו למקורביו: "רוצה להמשיך עד סוף הקדנציה"
עם תום ביקור טראמפ חוזרת הכנסת לפעילות מלאה, וכנס החורף ייפתח תחת צלו של חוק הגיוס. על אף ההערכות שנתניהו יעדיף בחירות וינצל את המשבר מול החרדים כדי להצטייר כעומד על עקרונותיו, בסביבתו מבהירים: אין כוונה להוביל לפיזור הכנסת
ההפגנות בברצלונה: מחאה למען פלסטין או הסחת דעת פוליטית?
השביתה הכללית בברצלונה וההפגנות למען פלסטין מוצגות כהזדהות מוסרית, אך מתברר שהן גם משרתות היטב את הממשלה - המסיטה את תשומת הלב מהשחיתות, המשבר הכלכלי והביקורת הציבורית הגוברת. האם הציבור ימשיך לצעוד ברחובות, או יפנה סוף סוף את המבט פנימה?
טראמפ הפתיע, הרצוג גמגם, נתניהו פרח - והדמוקרטיה משתעלת מברונכיטיס
מחוות החנינה של טראמפ בכנסת הייתה רגע קומי, טראגי ופתטי - נשיא נבוך, יו"ר משתולל, וראש ממשלה שמחייך כאילו הכול שלו. בעוד המשפט נדחה שוב בשל "מיחושים" והשופטים מוותרים בעייפות, הקואליציה, אחרי החזרת החטופים החיים, נחושה מתמיד להילחם בשלטון החוק
חמאס לא מתכוון לקיים את ההסכם ולא בטוח שיש לישראל תשובה
השבוע הטוב ביותר שהיה לנו מזה שנים נגמר ובסיומו צצות כמה שאלות נוקבות בנוגע להסכם סיום המלחמה. למרות שהן קשות, כיף לנהל את הדיון הזה אחרי שכל החטופים החיים כבר בבית
הפוליטיקה שוב ניצחה: נתניהו וההזדמנות ההיסטורית שהוחמצה
למרות הלחץ הבינ"ל וההבטחה לרגע היסטורי של פיוס אזורי, בחר רה"מ שלא להשתתף בפסגה בשארם. ההחלטה, שנומקה בשיקולים דתיים, נבעה בפועל מפחד פוליטי מהתנגשות עם בסיס תומכיו. בכך החמיץ נתניהו לא רק הזדמנות לקדם את השלום, אלא גם לשנות את דמותה של ישראל בעיני העולם
קפלן מחוץ לתחום: נתניהו יוצא למלחמה חדשה
קודם הוא ילך לשותפים הקואליציוניים שלו להבטיח את המשך יציבות הקואליציה בחודשים שנשארו לה. אחר כך הוא ייגש לציבור הישראלי בקמפיין הבחירות הבא של הליכוד. והמלאכה רחוקה מלהסתיים. זה הקרב הבא שלו
כשתאלם תרועת הפסטיבלים - נגלה מה באמת נותר מאיתנו
האופוריה תחלוף, החטופים יחזרו לבתיהם, וההמולה הציבורית תדעך - ואז יגיע השקט. לא ניצחנו במלחמה הזאת, הפסדנו כבר ב-7 באוקטובר. עזה אולי הרוסה, אבל החמאס עדיין שם, ואנחנו - חברה חבולה, תשושה ועצובה
הנאום, החנינה והחשיפה: טראמפ על הבמה, נתניהו על המוקד והמבוכה בירושלים
במעמד שנועד לסמל את סיום המלחמה ושחרור החטופים, הפך נאומו של נשיא ארה"ב בכנסת לרגע מביך במיוחד. טראמפ חשף כי נתניהו, או מי מטעמו, ביקשו ממנו להעלות את נושא החנינה. מר נתניהו, מכובדי: אם התיקים קרסו, בשביל מה אתה צריך חנינה?
הבחירות בפתח: הדמעות - וההתקפלות של נתניהו ברגע האחרון "מפסגת השלום"
שנתיים חיכינו ליום הזה. 20 חטופים חיים בבית, אלה שהכרנו כל כך כאילו היו בני המשפחה שלנו. חטופים שראינו מדי יום ובכל מקום. ופתאום הם איתנו. חיים. בצילו של יום מיוחד כזה עולה השאלה הגדולה- מה הלאה? שאלת חמאס ועזה נשארת פתוחה כשברקע הבחירות מהדהדות
לרגע אחד האמנו, אבל כרגיל עם נתניהו, ההתפכחות הייתה מהירה
מישהו צעק: "תראו, שלום!" ומרוב שמחה האמנו, עד כדי כך ששוב לא שמנו לב שבזמן שהפנינו את המבט, לא רק שכייסו לנו את הארנק, אלא בעיקר גנבו את מה שנותר מהאמונה
מי כתב את התסריט הזה? מאז ברית המילה שלי לא בכיתי ככה
ים של דמעות. זולגות, שוצפות, שופעות מהעיניים ומהלב. כולם בוכים. בכיכר בוכים, בבית בוכים, במכונית בוכים, בחוף הים בוכים, בקניות בוכים, ברחובות בוכים. עם שלם בוכה, אבל הפעם בוכה מאושר
מחריף את הטונים: התוכנית החדשה של נתניהו נגד מטה החטופים
נתניהו מתכנן מתקפה חריפה על מטה החטופים, האופוזיציה והתקשורת לאחר השלמת השלב הראשון של העסקה. ראש הממשלה יטען שהמטה "נחטף" בידי השמאל להפלת הממשלה וישתמש בקריאות הבוז בנאום ויטקוף כתחמושת
עם שלם רוצה שלום, אבל בינתיים גם קצת מתחמק מאחריות
התגובה של הציבור הישראלי להסכם סיום המלחמה הוכיחה שרובנו שוחר שלום. בכל זאת, לצד התואר המחמיא הזה יש כוכבית שעמה נצטרך להתמודד בטרם נזכה להכרת העולם
המבחן הטורקי: ממה ישראל צריכה להיזהר בהסכם טראמפ?
ההסכם שאמור להוציא את ישראל מבידוד מדיני והחזיר את קטאר וטורקיה למרכז הבמה טומן בחובו גם סיכונים. בעוד שקטאר נהנית מהחזרת מעמדה כמתווכת בינלאומית, טורקיה עלולה לנצל את מעורבותה לשימור מנגנוני חמאס ולהרחבת השפעתה האזורית - אתגר שישראל תצטרך להתמודד איתו
טורקיה בעזה? השותפה הלא רצויה בהסדר הפסקת האש
המעורבות של אנקרה במגעים ובהיערכות שלאחריהם מדגישה את ניסיונה לחזק את מעמדה בזירה הפלסטינית. אך מאחורי התיווך מסתתרת שאיפה להשפעה ארוכת טווח, שעלולה להפוך את טורקיה לשחקנית מורכבת ולא נוחה בלשון המעטה עבור ישראל
גם אחרי העסקה - אנחנו עדיין באותו יום ארוך שלא נגמר
שנתיים אחרי 7 באוקטובר 23, ישראל שרויה עדיין באותו לילה ארוך של כאב, בלבול והכחשה. בין המשיחיים המתלהבים למיואשים שהרימו ידיים מתרחשת מציאות של מבוכה לאומית, קריסת ערכים ומנהיגות תקועה - אך גם אפשרות נדירה להתפכחות אמיצה ולבניית עתיד משותף של הכרה ואחריות
המנצח הגדול של הפסקת האש בעזה
יהיו תוצאות ההסכם אשר יהיו, טורקיה קנתה לעצמה מקום מרכזי לצד מצרים וקטאר. בנוסף להשתתפות מתוכננת בכוח רב-לאומי לחיפוש אחר גופות חטופים, ארדואן - שהיה מהמבקרים החריפים של ישראל במלחמה - ניצל את יחסיו הטובים עם טראמפ וזכה בהשפעה על היום שאחרי
הסכם במבחן: שלושה דברים עלולים להעיב על השמחה ועל תחושת הניצחון בישראל
השבת החטופים תביא לשמחה לאומית, אך 28 הנעדרים/חללים שכנראה לא כולם יחזרו, ספקות לגבי מימוש שלב ב' במתווה שפורסם, וסכנת שיקום עזה שעשוי לחזק את חמאס במקום לפרקו - כל אלה עלולים לטשטש את תחושת הניצחון ולהשאיר משא כבד למדינה ולמשפחות
אלכסנדר מוקדון של ימינו עשה את הבלתי ייאמן. לנו נשאר לומר תודה
זהו יום של שכרון נפש, התרוממות רוח, תקווה והקלה. זהו גם יום של עצב עמוק, חשבון נפש, עגמומיות ודאגה. דבר אחד בטוח: זהו לא יום לחשבונות, או למריבות, או לאנרגיות שליליות. את החשבונות נעשה אחר-כך. אבל קודם, תנו לראות אותם חוזרים הביתה
מה השתנה מאוקטובר 24' לאוקטובר 25'? שתי הסיבות שבגללן נתניהו הסכים לסיים את המלחמה
שנה אחרי שסירב לעסקאות דומות בשם "מיטוט חמאס", רה"מ מבין שהאיום האמיתי נמצא בקלפי ובוושינגטון. אחרי שחרור גלעד שליט הוא ציטט מישעיהו והלבבות נסחפו. היום, גם אם יבחר באותו פסוק, נדע שהמילים ריקות, שהמנהיג משחרר את החטופים לא מתוך חמלה, אלא כי הכריחו אותו
החזרת החטופים היא ניצחון העם על הקונספציה של נתניהו
יום ההכרזה על העסקה בא אחרי שנתיים של צלמוות. טראמפ ביתק את הקשר הגורדי והביא לעסקה, כשהוא מושפע מהמחאה בישראל. ההישג מגיע באיחור שגבה מחיר כבד, ומחייב הקמת ועדת חקירה ממלכתית ובחירות להחלפת קואליציית הטיוח. הדרך לריפוי ארוכה, אך הנשמה נפתחה מחדש
הלילה הזה הוכיח: זו הסיבה שאנחנו חיים בעולם מטורלל
אפשר להודות בפה מלא שאנחנו חיים בעולם שמתנהל בתוך כאוס של מנהיגים שחושבים קודם כל על עצמם, על הפרסים והעסקים שלהם - ועל הדרך עושים גם דברים טובים למען אחרים. בתוך הטרלול הזה, השורה התחתונה מנצחת: משפחות החטופים יזכו לחבק את יקיריהן אחרי שנתיים של סיוט
בוקר טוב ישראל: אור ראשון של תקווה ועם שלם שמחכה להחלמה
עוד מעט נתווכח למי מגיע הקרדיט והאם יש בהסכם גם מקום לדאגה, אבל קודם כל נתמכר לרגע לצהלה ונשחרר אנחת רווחה. אחרי שנתיים של הדחקה, נדמה שהרווחנו אותה ביושר
חבורת עלובי הנפש: מה אסור לשכוח ביום המשמח הזה
הנחישות של טראמפ צריכה לזכות אותו בשני פרסי נובל לשלום. ההישג של צה"ל שנלחמו, נהרגו ונפצעו כדי להחזיר את כולם הביתה. ותמיכתם ההדוקה של 80% מהציבור שהפגינו כל שבוע, תמכו, כתבו, צעקו, חטפו מכות בהפגנות כשבמקביל היו כאלה שנשארו אדישים לחלוטין לגורל החטופים
מתווה טראמפ: כמו אוסלו - רק גרוע ומסוכן יותר, בלי אומץ ובלי רבין
30 שנה אחרי שמחבל יהודי רצח את התקווה שהביאו איתם ההסכמים, הימין שקילל את אוסלו מאמץ כעת את אותם עקרונות, רק בגרסה ריקה ומסחרית - בלי אומץ, בלי חזון ובלי מנהיג כמו רבין: אחד שהיה לו האומץ להבין שהשלום הוא לא פרס נובל, אלא אחריות של מנהיג ועתיד של עם