המלחמה מהווה קרקע פורה לנוכלות ועוקץ קשישים
נושאים ביטחוניים תופסים ובצדק את מירב תשומת הלב, אך המלחמה מציבה בפני הציבור בישראל זירות מאבק פנימיות נוספות שחשוב לתת עליהן את הדעת. בחסות המלחמה נוכלים הופכים מתוחכמים ונועזים יותר
ארכיון דעות ופרשנויות - נובמבר 2024
צבא לבנון על הגבול: שקט למערב אך סכנה בטחונית לישראל
לאחר שנים בהם נלחם לצד חיזבאללה וכשרבים מחייליו שטופי נקם בישראל, הרעיון להציב את צבא לבנון על הגבול עלול להיות הרסני לביטחון תושבי הצפון. כשייחתם הסכם, שני דחלילים בדמות צבא לבנון ויוניפי"ל שיפעלו שניהם נגד צה"ל, יהיו קצת יותר מדי ומבוא לעימות הבא
אומר זאת בלב כבד: התנהלות ישראל מסייעת לשחיקת הלקח מהשואה בעולם
האירוע לזכר ליל הבדולח בשנה שעברה בגרמניה עמד בסימן 7 באוקטובר. הקנצלר נאם באחד מבתי הכנסת בברלין והבטיח "לא עוד". אך שנה לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל, מתקבעת תמונה של ישראל ההורסת. וכשאמהות מבכות על ילדיהם המתים - אפילו הפוגרום באמסטרדם לא משנה את הלך הרוח
בעקבות פרשת המסמכים המסווגים: האם נתניהו עלול לעמוד לדין פלילי?
המסמך המודלף הוליד לופ של פרשיות - חשד להתערבות במסמכים רגישים; פיטורי גלנט ומי יודע מה עוד. ועדיין, ישנה תחושה שההסבר הלא-משכנע מצד רה"מ - יצליח לאפשר לגל הגדול לעבור מעליו, כאילו אי ידיעה היא טיעון מזכה יהיו האישומים אשר יהיו. המדליף, הוא שישלם את המחיר
תוכנית האלופים? תוכנית הרעבה: לא עבור זה התגייסתי למילואים
בתוך המלחמה, קשה לגבש דעה ולמצוא רגע לחשוב בצלילות. אבל כשאני פותח טלפון בימים האחרונים, כואבת לי הבטן, יש מחנק בגרון. יש תחושה שמשהו מאוד לא טוב קורה הרחק-הרחק מהלב ומהתודעה של כולנו | אריאל שורץ, מילואימניק, כותב מגבול הצפון על תוכנית האלופים
מבין הפרשות שנקשרו בשמו של נתניהו, זאת צריכה להדאיג אותנו באמת
החשד לפיו לשכת נתניהו סחטה קצין בכיר בצה"ל צריך לגרום לכל אזרח להתחלחל, גם אם הוא תומך נאמן של ראש הממשלה. בלשכה טוענים ש"ההר לא יוליד אפילו עכברון". הכחשה מחוסר אשמה או שהם פשוט בונים על המינויים החדשים של בן גביר במשטרה?
גם אחרי האלימות, אני ממשיך לאהוב את הולנד וההולנדים. אבל איך נמשיך מכאן?
הולנד האהובה היא קורבן של עצמה ובעיקר קרבן של חמלה, גמישות - ויש שיגידו אדישות. כך או כך, הגולם קם על יוצרו והמסות יצאו משליטה - ובמאה ה-21 המדינה משלמת את המחיר. אחרי עשורים של מדיניות הכלה - ראש ממשלת הולנד הגדיר התקיפה כ"נקודת מפנה". נחייה ונראה
עופר היקר, הרבה קרה ב-400 הימים האחרונים | הדס קלדרון
הזמן החולף והשגרה רק מנכיחים את חסרונו של עופר ושל 100 חטופים נוספים בחיינו. הילדים גדלים, חיים, לומדים ועובדים, ארז אפילו עלה לתורה, אבל הלב שלנו נמצא בעזה. כך נראים חיי משפחה שבה אף חג או שמחה אינם שלמים כבר ארבע מאות ימים | הדס קלדרון במכתב לעופר החטוף
עמוס שוקן צודק: חלק מהמאבק הפלסטיני הלגיטימי כרוך באלימות
קראתי שוב ושוב את דבריו של מו"ל הארץ ואני מסכים לגמרי עם האמירה: "טרוריסט של האחד הוא לוחם החופש של אחר". היינו רוצים מלחמה שבה מותר לנו להרוג כמה שיותר מהם, ולהם אסור אפילו להרהר בלהרוג אחד משלנו, אבל מה בעצם מותר לנכבש, המדוכא והמושפל לעשות?
המפלצת באירופה התעוררה וכבר מאוחר לעצור אותה
כתושב אמסטרדם הזדעזעתי מהתקיפה האנטישמית אך לא הופתעתי. ראיתי את קבוצות המפגינים משתלטות על רחובות העיר ואיש לא הפריע להם לקרוא להשמדת ישראל. המהלך נגד אוהדי מכבי ת"א החל כבר לפני שבוע, כשנתלו שלטים שקראו להעיף את "החוליגנים הציונים". משם הסיפור החריף
זו לא ההדלפה, זו השיטה: קן של צרעות מנהל בלשכת נתניהו את קודש הקודשים של המדינה
מאז פרוץ המלחמה מתנהלת בלשכת רה"מ אופרציה של איסוף מידע ביטחוני שנועד להנדס את התודעה על האחריות ל-7 באוקטובר. כעת, כשהחשדות החמורים מתחילים לצוף, נתניהו חזר לקו ההגנה שלו מפרשות עבר: מסע ציד פוליטי, ניסיון הפיכה שלטונית, ומסע דה לגיטימציה לצה"ל ולשב"כ
את נתניהו שום דבר לא ישבור: המדינה זה הוא - ההרוגים זה לא הוא
הקורבן האמיתי של שבעה באוקטובר, ניחשתם נכון, זה הוא. מדובר במזימה של השמאל, המחאה, ג'ורג' סורוס והבעל של שקמה ברסלר להפילו
יוהאן קרוייף ארנה פינת בית אנה פרנק: מאחורי ליל הבלהות באמסטרדם
לפני 25 שנים ההולנדים אירחו אותנו למופת, אבל אז המוסלמים באירופה עוד ביקשו להשתלב ולא להשתלט. על כדורגל, פונדמנטליזם והלינץ' באוהדי מכבי תל אביב
אמריקה יצאה לחופשי - ומה איתנו?
ביום הבחירות, אמריקה הראתה שאפשר להתגבר על טבעת החנק של הפרקליטות, התקשורת והפקידות ולתת חמצן לדמוקרטיה. אצלנו בישראל אהרן ברק משמר את ההפיכה השיפוטית ואת העמדות השליטות, הרבה יותר מאשר בארה"ב. מתי אנחנו נזכה לחירותנו? | טור דעה
עם רוח גבית טראמפיסטית: נתניהו עשוי לא להסס לשנות סדרי שלטון בישראל
הפחד מחזרת טראמפ אינו קשור לזירת המלחמה בישראל אלא לכוונותיו הלא מוסתרות לרסק את ה"דיפסטייט" האמריקני. זה יבהיר לנתניהו שהוא לא צריך לפחד יותר ולהוציא לפועל את תוכניותיו ההרסניות - וזה צריך להפחיד את כולנו
"שחררו את פלסטין ושתו יין אורגני": כך נראית מלחמת האזרחים שלנו
בשבוע שבו מתברר שהמלחמה שנמשכת כבר 13 חודשים, אינה אלא הפוגה ממלחמת האזרחים הקרה שמתנהלת כבר כמעט שנתיים, אין כמו שהות בחו"ל כדי להיזכר עד כמה בכל פעם שאנחנו נקרעים במאבקים על הזהות הפנימית שלנו, דווקא אויבינו מזכירים לנו שלפחת בעיניהם אנחנו עם אחד
לידיעת הקורא בנימין נתניהו: לביידן נשארו עוד חודשיים
עד שטראמפ ייכנס לבית הלבן, לארה"ב יש רק נשיא אחד: ג'ו ביידן, שכעת משוחרר מכל אילוצי הבחירות. המשמעות: סיכוי גובר ללחץ חסר תקדים על ישראל לסיים את המלחמה, להחזיר את החטופים - ולקדם נורמליזציה עם סעודיה
הטרלול הגברי ניצח את הטרלול הפרוגרסיבי
תופעת האינסלים ממשיכה בלבלוב הרעיל, הגבר האמריקאי חש באיום הנשי והשאלה בבחירות הללו הייתה מי ישלוט בעתיד, הבנים או הבנות. אמריקה אמרה את דברה, ונתנה למיזוגניה הטבעית שלה לנצח בגדול
כישלונותיו של ביידן הביאו לטראמפ את הניצחון המוחלט
האינפלציה, משבר ההגירה וחוסר היציבות בעולם תרמו לתבוסתה של האריס, ולגל האדום ששטף את ארה"ב. מבחינת נתניהו, מדובר בחדשות טובות - אבל עד שטראמפ ייכנס לחדר הסגלגל הוא יצטרך להתמודד עם ביידן, שאולי יחפש דרכים לסגור איתו את החשבון בחודשיים שנותרו
חישוב מסלול מחדש: זמן לחשבון נפש במחנה הליברלי
כישלון הקמפיין הדמוקרטי, שהיה מבוסס על דה-לגיטימציה של טראמפ ועל הלך רוח אופטימי בלי הצעות מדיניות של ממש, מעיד על כשל עמוק בחזון של המפלגה הדמוקרטית. השתלטות של זרמים פרוגרסיביים והלכי מחשבה אוטופיים הביאו לעלייתה של פוליטיקת זהויות מפלגת
המטרה האמיתית של נתניהו היא לא לנצח בבחירות אלא למנוע אותן
למרות שנראה כאילו גלנט פוטר מפני שהעז לשלוח צווי גיוס לישראלים בני 18, הרי שהעיתוי נבחר בקפידה והמטרה היא מרחיקת לכת הרבה יותר מאשר מיסוד ההשתמטות המאורגנת משירות בכוחות הביטחון
הקול היהודי בבחירות בארה''ב: ככה נראים החיים במלכוד
נוכח הקיטוב הפוליטי, יהודי ארה''ב, המשתייכים באופן מסורתי למפלגה הדמוקרטית, נתונים במלכוד. הם מזדהים עמוקות עם מערכת הערכים הליברלית של המפלגה, וסולדים מטראמפ וממצביעיו. עם זאת, התגברות האנטישמיות בקרב ציבורים ומעוזי תרבות ליברליים מעוררת סימני שאלה
הארצות והברית: כך ישפיעו הבחירות על מדיניות החוץ של ארה"ב
מדיניותה של האריס היא פחות או יותר צפויה, לפי התקדים של הנשיא ביידן. טראמפ, מנגד, הוא מנהיג בלתי צפוי וקיימים סימני שאלה לגבי המחויבויות הבינלאומיות של ארה"ב, כולל באזורנו, אם הוא ייבחר לנשיא. היכן תורגש ההשפעה הגדולה ביותר?
קול אבוד או קלף מיקוח? לראשונה, הקול המוסלמי עשוי לקבוע מי יישב בבית הלבן
מי שעוקב מקרוב אחר הנשמע והנכתב בתקשורת הערבית במזה"ת, מודע היטב לקולות החדשים שנשמעים בארה"ב בשנים האחרונות. רבים מהמוסלמים בארה"ב מאמינים שמדובר בבחירה בין "שתי רעות חולות", אך אחרים רואים בבחירות הזדמנות להטות את הכף: "הכוח האמיתי שלנו הוא בקלפי"
החזרה לשגרה מסנוורת: קודם כל - החטופים
הסתנוורנו מזוהר ההישגים הצבאיים האדירים. אזנינו נחרשו מרעש הפצצות של ביפרים ושל חיסולי הבכירים. תשומת לבנו נחטפה שוב ושוב. זה לא מה שחשוב: צריך לעזוב הכל - ולשחרר את כל החטופים
העולם משווע לקצת יציבות, הבחירות לנשיאות ארה"ב לא יספקו אותה
שתי מלחמות על שתי יבשות, חוסר ודאות כלכלי ופוליטי בזמן שסין ורוסיה ממתינות מעבר לפינה. איך ישפיעו הבחירות בארצות הברית על בנות בריתה ואויביה של אמריקה? הניתוח של ניק רוברטסון, הפרשן הבכיר של רשת CNN
המציאות מוכיחה: ממשלת ישראל מפקירה את אנשי ונשות המילואים
כשאני מדבר עם חבריי ליחידה בלבנון המציאות העצובה נחשפת: בישראל של היום משתלם יותר לפגוע באזרחים מלהגן עליהם. אפשר להפוך את שירות המילואים למשתלם - ליצור מצב בו אלו שרוצים לתרום יוכלו לעשות זאת מבלי להיפגע, אבל המדינה בוחרת לפגוע במי שמבקש להגן עליה
ההיסטוריה האלטרנטיבית: ממשלת ישראל מתכנסת, חושבת אסטרטגיה ולא נקמה
במציאות כזו, הממשלה מנסה להבין את ההזדמנויות הטמונות בתוך השבר הנורא, ומגבשת מדיניות לקראת הימים הבאים. המדיניות הישראלית המדומיינת תראה כאילו ראשי המדינה ומערכות הבטחון לקחו אחריות, תגבש תוכנית המעדיפה את שחרור החטופים ושיקום העוטף ורצועת עזה | דעה
יועציו של נתניהו כבר החלו לחפש עבודה אחרת. אז מה בעצם קרה?
לאט־לאט, בעזרת מכונת הרעל האימתנית שלו, הצליח איש הקאמבק, שהיה מחוסל פוליטית לאחר 7 באוקטובר, לגלגל את האשמה לכתפיים אחרות - למשפטנים, לבג"ץ, לבכירי צה"ל ושב"כ, ובעצם למי לא
כשהממשלה מועלת באמון הציבור - המשבר הכלכלי הוא בלתי נמנע
ההבטחות לשיקום הופרו במהירות, מיסים הוטלו על האזרחים והסיוע למעמד הביניים בוטל. זאת, בזמן שמשרדים ממשלתיים מיותרים לא נסגרו, הכספים הקואליציוניים ממשיכים לזרום וחוקי ההשתמטות מקודמים במהירות. הציבור מבין מה הוא רואה, והתוצאה - משבר אמון
השקט בו עבר "ליל התקציב" בממשלה מעיד עד כמה לא אכפת לה לאשר כזה תקציב נורא
תקציב 2025, שכולל גזירות קשות, לא מפריע לממשלת הימין על מלא להמשיך לדאוג לעצמה עם כספים קואליציוניים ומשרדים מיותרים. גם החזרה מפגרת הכנסת מעידה: אחרי שנה של מלחמה באויבים החיצוניים, ממשלת נתניהו-בן גביר-סמוטריץ' חזרה בכל הכוח למלחמות באויבים הפנימיים