ממשלת פולין עושה רעש במקום לעסוק במהות, וההשוואה שסיפק העומד בראשה במינכן היא כבר הכחשת שואה דה פקטו. זיכרון השואה לא תלוי בזה, גם לא במשלחות תלמידים למחנות השמדה, שתרומתן לנוער מוטלת בספק. עם מבט לפרלמנט בוורשה, הגיע הזמן לשינוי בגישה שלנו לפוסט טראומה
חקלאי, במדינה מתוקנת, מוטרד מדי יום מכמות הגשם, בריאות בעלי החיים וטיוב המזון שהם מקבלים. בישראל המציאות שונה בתכלית, כשהחשש מפריצות וגניבות הוא ממשי, תופעה ללא מענה ראוי - שפוגעת באזרחים שומרי חוק. עד שבירושלים יחליטו להחליט, הטרור לא ייפסק. וכן, זה טרור
40 שנה שהמציאות בגבול משתנה לנגד עינינו, אך המשוואה בצפון לא השתנתה: כשישראל מראה חולשה, ההרתעה נפגעת באופן ישיר והסיכוי לעימות עולה. וכשההרתעה נשחקת, ישראל הוכיחה לא פעם שהיא תשלם את המחיר שנדרש כדי להחזירה
מה חשבת לעצמך, כשדקרת אב לארבעה, שזה יהפוך אותך לגיבור? שאתה מגן ירושלים? תקשיב לאמא שלך, תסב לה נחת בהזדמנות האחרונה שלך, ותסגיר את עצמך. יפו, שטוענים לשווא שאתה תושב שלה, מוקיעה ומקיאה אותך, אבל מאסתי בצורך לגנות ולהסביר מה ההבדל ביני לבינך
אף חוק, בשום מדינה, לא ישנה את ההיסטוריה ולא יאלץ איש לשכוח או לסלוח, ופולין אכן שגתה בו - והשיח נגדו מייצר אפקט בומברג. ואולם, לפני שאנחנו גוזרים את דינם של פולנים רבים, ראוי להיכנס לעומקם של דברים ולהבין: ורשה לא נחרבה בגלל שיתוף פעולה עם הנאצים, להיפך
סגן נשיא ארה"ב מבקר בכותל המערבי, ועיתונאיות נאלצות לעמוד מעבר להפרדה על קצות האצבעות, בעוד רגע שממחיש את השתלטות הממסד הדתי על המקומות הקדושים, שעד לא מזמן השתטחו והתפללו בהם יחד - אב ובתו, אם ובנה - בלי תכתיבים שמפלים את מקומו של חצי מהציבור
