עד אוקטובר 2023 לא שנאתי את יריביי. עד שהימין לימד אותי לשנוא
את התבוסה האמיתית נחלנו בלבבות. משהו חדש, זר ומאיים, חדר אל בית החזה ושינה אותו מן היסוד. והכל בגלל אדם אחד וכת מעריציו, שהפכו לחממת השנאה הישראלית
ארכיון דעות ופרשנויות - פברואר 2025
תשמרו על הילדים שלכם מפני הפאשיסטים בטיק-טוק. עתיד המדינה תלוי בזה
הנוער בישראל ימני יותר, גזען יותר והומופוב יותר מבני גילו ביתר העולם. זה קשור לחינוך - אבל לא רק. מחקרים מראים: טיק-טוק ואינסטגרם הופכים אנשים צעירים לטיפשים יותר, ולכן הם נוטים יותר לאימוץ רעיונות פאשיסטיים לפתרון בעיות. אין ברירה - ההורים חייבים להתערב
האקלים כמשל | ד"ר עדו נתניהו
יותר ויותר מאמרים מעלים תהיות על תיאוריית התחממות כדור הארץ, אבל השמאל והתקשורת עדיין מפעילים את הטרור המוכר שלהם על כל מי שחושב אחרת
תחקירי 7 באוקטובר: מערכת של תפיסות שגויות שנבנתה, נדבך על נדבך, לאורך שנים
היתה ו', הנגדת שידעה הכל. היו התצפיתניות, שראו הכל. היו עוד בעלי תפקידים פה ושם, שהתריעו, שחשדו. כולם הושתקו. התחקירים שנעשו מעידים על רצינות והצעדים שננקטים מעידים על הפנמת עוצמתו של המחדל וליקוי המאורות אך זה לא שלם. זה לא רוב העבודה. זו ההתחלה
מחליף עניבה ומטרפד ועדת חקירה: מישהו רואה פה ראש ממשלה?
הפער בין האחדות שהפגינו אזרחי ישראל באבלם לבין הציניות של המערכת הפוליטית, מעולם לא היה עמוק יותר. ביום שבו צה"ל מפרסם תחקירים חלקיים מאוד על תפקודו, צריך להבהיר: אסור שהחקירה תיעצר בלובשי המדים
מדינה שלמה באבל, ובכנסת עסקים כרגיל
ההמונים שמתעקשים לחלוק כבוד אחרון לשירי, כפיר ואריאל מוכיחים: מדינת ישראל היא משפחה. מסוכסכת, מעיקה, כועסת, אבל משפחה. אלא שלערבות ההדדית הזו, שהיא סוד ההצלחה של חיינו כאן, יש חריגים לרעה. אמיר אוחנה, שלמה קרעי, נתן אשל - עד יומכם האחרון נזכיר לכם את זה
משבר כהזדמנות: מהפכת החינוך שישראל צריכה כרגע
בבוקר החזרת גופות משפ' ביבס, התקיימה בחינת בהיסטוריה של עם ישראל, בניתוק מוחלט מהמציאות. הגיע הזמן שמערכת החינוך תתאים עצמה למציאות של תלמידיה. פרופ' תמי קציר וד"ר אורלי ליפקה מהפקולטה לחינוך באוניברסיטת חיפה, קוראות לשינוי בגישה החינוכית בזמן משבר
יום כתום: עם ישראל נפרד משלושה ג'ינג'ים שהפכו לסמל
גם במסע שבו יש כל כך הרבה רגעים שוברי לב, הפכה משפחת ביבס לסמל: לאכזריות האויב, להבדלים שמוכרחים להישמר בינינו לבינו ולחשבון הנפש שעוד לא התחלנו לערוך. מסע הלוויה נע באיטיות דרומה - ויחד עמו נעות המחשבות
50 גוונים של שחור-לבן: שנה להיעלמות המסתורית שלא מזיזה כאן לאף אחד
ילדה נעלמת מביתה, נעדרת במשך שנה שלמה - ולאיש אין קצה חוט. זה קרה בישראל, זה קרה לאור יום, זה השאיר את רובנו אדיש, והלוואי שהיינו יכולים להאשים בכך רק את התקשורת או את המשטרה
הבחירות בגרמניה: אומה שבוחרת לא להיעלם
הניצחון של מפלגת השמרנים והנסיקה המטאורית בפופולאריות של מפלגת הימין הקיצוני אלטרנטיבה לגרמניה שולחות מסר ברור: אם האיחוד האירופי ימשיך בנתיבו הנוכחי, הריבונות הלאומית תחזור למרכז הבמה.
הגיע הזמן שנפסיק לשקר לעצמנו: "שבעה באוקטובר הבא" כבר כאן
מדינת ישראל עוברת תהליך של מלחמה, של זעם ושל אבל, רק שכדי להתקדם, אנחנו מוכרחים לעבור גם התפכחות ולהפסיק לדבר בסיסמאות. למרבה הצער, התהליך הזה קורה בעיקר בצד אחד של המפה
במזל לא נעצר עוד חייל צה"ל בחו"ל, אך מזל אינו תוכנית עבודה
האנטישמיות בעולם גואה, אלא שממשלת ישראל, בכוונה וביודעין, משרתת במעשיה ארגונים אנטי ישראליים הרודפים את חיילי צה"ל בחו"ל. כלל לא ברור אם מדינת ישראל "תעשה הכל" כדי להחזיר את אזרחיה הביתה
אין, ואולי אף פעם לא הייתה, ישראל אחת
לו הייתי נקלע למנהרה אפילה עם שלמה קרעי, מאי גולן או בצלאל סמוטריץ', ספק אם הייתי מחליף איתם מילה. אין ביני ובינם ולא כלום. ספק אם ז'בוטינסקי היה מזהה משהו בדמויות ממשיכיו הקולניים, הכוחניים והנבערים. ואין לי ספק שלא היה יודע את נפשו נוכח מפלגתו שלו
מטרת המו"מ אינה השבת החטופים. נתניהו חותר להשבת המלחמה
דדי ברנע ורונן בר נכשלו במשימה שהטיל עליהם נתניהו - להיכשל במו"מ ולהביא לחידוש הלחימה. לכן הם צריכים לצאת ודרמר צריך להיכנס, לכן צריך לעשות הכל כדי להכשיל כל אפשרות ליצור חלופה שלטונית לחמאס. קשה להם שהחטופים חוזרים, בעיקר אלו שעדיין בחיים ויכולים לדבר
אברה והישאם חוזרים כפי שנעלמו: דחויים, מושתקים, בשוליים
בעוד משפחות החטופים האחרים זוכות לחיבוק לאומי, לתמיכה ולהכרה, מנגיסטו וא-סייד מקבלים את היחס שלו זוכים מתמודדי נפש מאז ומתמיד: הדחקה והתעלמות. גם עשור של בידוד וסבל לא שינו את התבנית הזו. שמחת השחרור, המהולה בדמעות היא הזמן להתחיל לראות את השקופים
טראמפ התהפך על אוקראינה בין לילה. ישראל יכולה להיות הבאה בתור
טראמפ רואה את אוקראינה כבעיה של אירופה, לא של ארה"ב, וכל ישראלי יכול להבין לאן זה הולך. התמיכה האמריקאנית כבר לא מבוססת על ערכים משותפים - אלא על גחמות הנשיא. את הבגידה בבעלת בריתו, טראמפ לא היה מצליח למכור לציבור שלו - לולא מכונת הדיסאינפורמציה שלרשותו
נתניהו יצא ל"התייעצות". מה שקרה אחר כך הוכיח שלא נשאר לו גרם של בושה
הגורם ה"מעורה בפרטים" שהשתלח בצוות המו"מ מעורה לא פחות במלאכת הטינוף על אנשים שהוא עצמו מינה. בזה הוא דומה לשר קרעי, שנאום השטנה המפואר שלו הוא תמונת מראה לממשלה כולה. שיבקשו סליחה
סליחה, ניר עוז: שלוש המילים שנתניהו השתדל לא לומר
בעוד מדינה שלמה מתאבלת על החללים השבים מעזה, ראש הממשלה עדיין לא ביקר בקיבוץ שהפך לסמל החורבן, המחדל וההפקרה. במקום לקחת אחריות, הוא מעדיף לתעל את הזעם לעבר מפלצות החמאס ולמהול את הכאב עם סיסמאות ואיומים לנקמה
"מדושני עונג"? קרעי, שחרר אותנו מהטינופת והרפש
הקיבוצים הם חלק מהחברה הישראלית, בשר מבשרה, בתים של עשייה ותקומה. אבל לשר קרעי דחוף, משום מה, להשליך עליהם בוץ ולהוציא אותם מחוץ למחנה, ודווקא לפני שקיבוץ ניר עוז מקבל את מתיו שנרצחו בעזה. לאדם שבוחר להסית ולפלג בעיתוי הכי כואב שאפשר - אין מקום כשר בממשלה
נקמת דם ילד קטן: המילים של ביאליק מלפני 122 שנים רלוונטיות יותר מתמיד
לנוכח ארבעת הארונות השחורים של החטופים החללים שהוצבו על הבמה, כשברקע מוסיקה צוהלת וקהל משולהב של חמאס, עומדות מילותיו של המשורר הלאומי: "וְיִקֹּב הַדָּם אֶת-הַתְּהוֹם". לצד הכאב - מתעורר הכעס והרצון להיפרע ממי שהפרו באכזריות את חוקי הבסיס של האנושות כולה
למה שהדיונים לא ישודרו לציבור? עקרון פומביות הדיון הולך ונעלם
"צדק צריך להיראות כדי להיעשות", כך אמר השופט האנגלי לורד גורדון יוארט. במילים עדינות יותר, בני אדם מתנהגים באופן ראוי יותר כשמסתכלים עליהם. אין ספק שצילום של דיונים בביהמ"ש באתר ייעודי תשפיע על אופי הדיון, אלא שזה בדיוק מה שהפרסום אמור להשיג, השפעה לטובה
רוקדים סביב ביפר הזהב: המלחמה שבה איבדה ישראל את עצמאותה
מרוב שנתניהו עסוק בלשווק את עצמו כיחיד שיכול לעמוד בלחץ הבינלאומי, לא שמנו לב איך איבדנו את עצמאותנו. היום זה מוביל ממשלה גרועה להחלטה טובה, אבל מה יהיה מחר?
בתמיכת הציבור: כך נתניהו "מבשל" ועדת חקירה שתפעל לטובתו
הממשלה "תתפשר" ותקים ועדת חקירה ממלכתית, ו"תתפשר" שוב כשתקבל את סמכותו של נשיא בית המשפט העליון למנות את חבריה. או אז, יתברר שכתב המינוי, אותו קובע הדרג המדיני, מגדיר לוועדה את גבולות הגזרה שראשיתן ב-6 באוקטובר, באופן שייחקרו רק כשלי כוחות הביטחון בלבד
תומך חמאס מול הוגה "הטראמפספר": המתח בין טורקיה לארה"ב - וכיצד כל זה קשור לישראל?
עם כניסתו המחודשת לבית הלבן, מתחים ישנים-חדשים עומדים במוקד היחסים בין טראמפ לארדואן. על אף שהשניים התגאו ב"חברות המקצועית" שלהם בעבר - הסוגייה הפלסטינית, הזירה הסורית וקשרי טורקיה-קטאר מהווים אקדח טעון, כשהקנה מופנה כלפינו
הציבור מבולבל ולכן הציבור ישלם: מי אחראי למחדל 7 באוקטובר?
הסקרים האחרונים משקפים פער כמעט בלתי נתפס בין עמדות הציבור בנושאי ליבה כמו החטופים או ועדת חקירה, לבין כוונות ההצבעה שלו. למה זה קורה ומדוע היחידה שיכולה להפיל את נתניהו היא מרים אדלסון?
מכה לאיראן: החולשה של חיזבאללה מפוררת את ההרתעה, וזו רק ההתחלה
הבעיה של איראן עם חיזבאללה הולכת ומועצמת, בצל העובדה שהיא מתקרבת לעימות חסר תקדים מול הממשל האמריקני. בצוק העיתים, טהראן מנסה ככל יכולתה להראות ש"כוחה עוד במותניה". הצבא מקיים תרגילים, וצבירת האורניום מתקדמת. דבר אחד ברור - משעת המשבר, העימות יהיה קשה
בין ועדת הצוללות לקטארגייט: 500 יום של קריסה לתהום
17 עובדות בדוקות ומגובות משרטטות את הדיוקן של מה שקרה למדינה מאז 7 באוקטובר. מסלול שהחל באחת ממתקפות הטרור הגדולות בכל הזמנים, מסתיים בכך שקטאר עושה צחוק מהמוסד ומשפילה אותו לעיני כל. והיד עוד נטויה
אם לעזתים תהיה תקווה לשיקום, תוכנית טראמפ לא תוכל להתממש
הכנסת המשאיות והדחפורים לעזה עלולה להכשיל את יוזמת נשיא ארה"ב לפינוי התושבים. היא מאפשרת למחבלים לנצל את הקו הדק שבין "פתרון הומניטרי" לשיקום הרצועה, וגרוע מכך - היא מחזקת את הנרטיב שחמאס מקדם: המלחמה תסתיים כמו הסבבים שלפניה, וארגון הטרור כאן כדי להישאר
רמטכ"ל? נשיא לעליון? אף אחד לא מדבר על המינוי שמשפיע על החיים של כולנו
מועצת הרבנות הראשית מתנהלת כמו ממשלה בזעיר אנפין, ובכל חמש שנים חבריה אמורים להתחלף בבחירות. אז איך קורה שבכל פעם מחדש נבחרים אליה כמעט אותם אנשים? אפשר לתמצת את התשובה במילה מכעיסה אחת
משפחת ביבס היא סמל עבור צרפת - לאסון הנורא, וגם לתקווה למימוש העסקה
כשעמדתי לצד משפחות הנרצחים הצרפתים, ראיתי דמעות בעיני דיפלומטים קשוחים. בתוך הכאוס הנורא הזה, שנמשך מאז אותה שבת שחורה, נחקק אצלי ואצל צרפתים רבים נוספים, סרטון אחד בו רואים אמא מבוהלת מחבקת את שני ילדיה הג'ינג'ים המתוקים
חלון ההזדמנויות לסכל את תוכנית הגרעין באיראן נסגר. זה הזמן לתקוף או לחדול
ישראל ניצבת בפני החלטה משמעותית וגורלית- האם לפעול צבאית באיראן או להמשיך לסמוך על הלחצים הבינלאומיים. תקיפה ישראלית עשויה לעכב את תוכנית הגרעין האיראנית, אך ספק אם היא תוכל לעצור אותה. השאלה היא אם ישראל מוכנה להתמודד עם השלכות של תקיפה כזאת
השיטה הקטארית: כסף קונה הכל, גם ראש מדינת אויב
כל מי שהתעסק עם הנסיכות יודע: היא משיגה מה שהיא רוצה עם הכסף הגדול שלה. אין לה כדורגל? היא קונה כדורגל. אין לה צבא? אז תציע כסף לצבא ארה"ב. כשבוחנים את האופן בו המדינה שמימנה את חמאס נכנסה לקודש הקודשים של קבלת ההחלטות בארץ, התמונה ברורה: זו חרפה היסטורית
על שנאה עצמית: המשאלה סוף סוף מתגשמת - ועדיין יש מי שמתנגד לתוכנית טראמפ
קיבלנו נשיא אוהד בראש המעצמה הגדולה בעולם. נשיא שמבין את מהותו של הרוע חסר הגבולות ועם מה אנו מתמודדים. במקום לחבק את יוזמותיו לחסל את ארגוני הטרור בעזה - אנו עדים שוב לזלזול ולהתנגדות מבית | הטור של ראש העיר שדרות
השואה מרחפת כרוח רפאים על פני התהומות הישראלים - ואנחנו בפני תמרור אזהרה
מול החטופים שחוזרים כמוזלמנים, האכזריות חסרת הגבול של חמאס, גם ישראל מצליחה להביך את עצמה. למשל, כששוטרים פשטו על חנות ספרים במזרח ירושלים, החרימו ספרים ועצרו את הבעלים. צריך רק לזכור - "במקום בו שורפים ספרים, ישרפו בני אדם"
כאוס, השתקה ושקרים: ברוכים הבאים ל"עידן הנאמנות"
נאום נתניהו בקבינט השבוע אינו מבשר על הדיקטטורה - הוא הוכחה שהיא כבר כאן. בהשראת טראמפ, ראש הממשלה נראה נחוש מתמיד לטהר את מסדרונות הבירוקרטיה ולבסס את שליטתו בכל מוסד דמוקרטי. אך בשעה שנתניהו דורש נאמנות - נראה שיועציו הקרובים ביותר נאמנים דווקא לקטאר
עמית נכנס לתפקיד נשיא העליון - וכך הוא צריך להתמודד עם החרם
לוין והבייס שכחו שיצחק עמית בכלל קודם ע"י שני שרים שמרנים. נשיאי עליון כבר התמודדו עם מערכת פוליטית עוינת, אבל לא כמו שעמית יתמודד איתה. כעת הוא יצטרך להפגין אומץ וגם יצירתיות כדי שדמוקרטיה לא תהפוך למילה חסרת תוכן ושאפשר יהיה להחזיק את המערכת בחיים
באותו הערב חשבנו שראינו כבר הכל - ומאז העסק רק הלך והתדרדר
היום מלאו 35 שנים לעימות שזכה לכינוי "ליל המיקרופונים". מה אפשר ללמוד מהלילה ההוא בראי ההיסטוריה - ואיך זה קשור לביזיון שאירע אתמול בכנסת, שמציינת היום 76 שנים להיווסדה
אולטימטום הוא כלי מסוכן כלפי החטופים וכלפינו
כמי שעסק מרבית חייו בפירוק אולטימטומים של יריבים אבהיר: מדובר במהלך שיכול להוציא משא ומתן מתקיעות, אך גם עלול בקלות לפוצצו. ישראל חייבת להבין שהאויב ינסה לאתגר אותה, ועל אף שיש כמה שיטות להתנהל - הדבר הנכון ביותר למען החטופים הוא ביטול נחרצות הדרישות
מטרות סותרות, בחירה אחת: חטופים עכשיו או טראמפספר עכשיו?
מצבם המזעזע של שלושת החטופים שחזרו בפעימה האחרונה הוביל לשני סוגי תגובות של פוליטיקאים: אלה שדרשו להשיב מיד את כולם, ואלה שהלכו שולל אחר רעיון לא ישים של גירוש מרצון. כעת, יותר מתמיד חייב להפנים: כל מו"מ רציני מסתיים בפשרות, והחברה לא תשתקם אם הם ישארו שם
"זה כמו בשואה", הם אומרים. ההבדל הוא שאחרי השואה הנאצים הוכרעו
מי שמשווים את מצבם של השבים למשוחררי המחנות, מחמיצים רכיב משמעותי: ב-1945 נרשם רגע ניצחון על הנאצים, לא רק למוזלמנים האומללים אלא לעולם כולו. מצבנו שונה בתכלית: החטופים בעזה, חמאס נותר על כנו, ובצפון והדרום התושבים ימשיכו לחיות בחשש מהמפלצות שעל הגדר
איך ייתכן שחיי אזרחי ישראל הפכו לכלי משחק בידי הממשלה?
הגיע הזמן להפנים שנתניהו חושש מסיום המלחמה, שכן חזרת החטופים עלולה להזכיר לציבור את מראות ניצולי השואה - דבר המאיים על המשך כהונתו. האחריות הבלעדית לפגיעה בעסקה מוטלת על רה"מ, ובמהלכיו, הוא מצליח לגרום לכך שהכישלון ייראה כנובע מהתעקשות חמאס
קריאות השמחה התחלפו בשקט. אין אחד שלא בכה
כשצפינו בשחרור של אלי ואוהד, הצהלות נמשכו שניות בודדות - ואז באו התמונות שכמותן לא ראינו כבר 80 שנה, מאז מחנות הריכוז. החיים של החטופים בעזה תלויים על חוט השערה, וברגע הזה יש רק מטרה אחת | חיים ילין, ראש מועצת אשכול לשעבר ותושב בארי, בטור מיוחד לוואלה
לטראמפ יש חזון מרחיק לכת. אבל קיימת דרך אמיתית לממש אותו, ולא בכפייה
התוכנית של נשיא ארה"ב נוגדת את הדין הבינלאומי, וגם את הערכים הבסיסיים בדמוקרטיה. מנגד, יש רעיון אחר שראוי לבחון: לאפשר לפלסטינים לצאת מעזה מרצונם למדינה אחרת. כך אפשר לעשות זאת | רם בן ברק בטור מיוחד לוואלה
סמוטריץ', אתה רוצה ניצחון מוחלט? זאת הדרך להשיג אותו
כשתסיים את תפילת הערבית שלך, ותיכנס למיטתך החמה, דמיין שרויטל אשתך לא תהיה בחדר - כי היא חטופה במנהרות חמאס, קילומטר משדרות. האם גם אז היית מתמקח על המחיר ומשאיר אנשים להינמק במנהרות? אם כן, אז בוא נעשה עסקה אחרת
דמיינו את הילד שכיסיתם בליל חורף: מוכה, מורעב ומושפל בשבי
הביטו בחטופים, הביטו במשפחותיהם, דמיינו את הסבל שיכול לחוש כל הורה, כל אדם. עכשיו הביטו בחבורה הזחוחה שמתכנסת סביב שולחן הממשלה, מראש הממשלה ועד לאחרון השרים. את הכתם שדבק בהם, יישאו כאות קין עד אחרון ימיהם
סמוטריץ' צודק וזאת בדיוק הסיבה שבגללה חייבים להשלים את העסקה
שום תועלת לא תצמח לישראל מהכרזה על חידוש הלחימה: את מה שלא השגנו במשך 16 חודשים לא נשיג עתה. זה לא אומר שטועה מי שטוען שעסקה עם חמאס כמוה כעסקה עם הנאצים. איך מיישבים את הקונפליקט הזה? ובכן, יש דרך
רגע לפני שחמאס מתחיל להשתקם: ישראל נדרשת לנתק את ארגון הטרור ממקור החמצן שלו
דברי חמינאי למשלחת חמאס על הצורך לשיקום עזה לא משאירים מקום לספק לגבי שאיפתו לחדש את תשתיות ארגון הטרור. על אף שהמנהיג העליון מכחיש זאת - בטחונה של איראן מתבסס מאוד על ציר זה. אם המדינה וארה"ב לא ימנעו מכח קודס לפעול, אנו עלולים לאפשר מתקפת טבח נוספת
הם הקריבו הכל במלחמה. מתי תופסק האפליה נגדם?
עשרות לוחמים בני העדה האתיופית נפלו מ־7 באוקטובר ועד היום - הרבה יותר משיעורם באוכלוסייה. זה הזמן להצדיע לקהילה קטנה, שאת תרומתה ואת המחיר שהיא משלמת במערכה אי אפשר לפספס. הסיפור של סמ"ר אוריה איימלק גושן, שנפל בעזה, הוא נקודת התחלה טובה בדרך לתיקון
גם גדולי המתנגדים מבינים: חייבים להשלים את העסקה
התמונות של אוהד, אלי ואור מעלות בזיכרון תקופות מחרידות בהיסטוריה. על הבמה המקוללת נחשפה האמת מאחורי החזות המרגיעה של החטופים ששבו עד כה. ברגע הזה, שבו אחינו שבים מהשאול, נתניהו היה צריך להיות בישראל - לא במלון פאר בוושינגטון
אין אמצע: טראמפ יציל את העולם מהאיסלאם הקיצוני
אם אתם מאמינים בקונספציה לפיה נשיא ארצות-הברית דונלד טראמפ הוא שלפן וקריזיונר, כדאי שתעשו ריסטרט מחשבתי. דבריו ומהלכיו מחושבים כנראה היטב. הוא רואה את המציאות, לא מייפייף ולא מתייפייף, מבין ומצהיר מי הטובים ומי הרעים, ובוחר צד. במקרה שלנו - הוא בחר בטובים