ברקע הלחץ הבינלאומי המתגבר, ישראל, שממשלתה הנוכחית נוקטת במדיניות חסרת תקדים ביהודה ושומרון, תצטרך לבחור: האם להצטרף לקואליציה הבינלאומית, או לפעול כפי העולה על רוחה. אם לבחון על פי גורל דרום אפריקה לפני 30 שנה - הבחירה באופציה האחרונה תלווה במחיר כבד
שיתוף הפעולה הבינלאומי ביירוט המתקפה מאיראן הוא רק פרומו לשאיפה האמיתית של המערב: הקמת מדינה פלסטינית. הסיוע מחברינו היה רק מבוא לאילוף ישראל הסוררת לבל תסרב לדרישה הוותיקה. כעת זהו המבחן האמיתי של כל מנהיג ישראלי - האם יצליח לעמוד בפרץ מול מכבש הלחצים?
לפי גורמים הבקיאים במתרחש, נתניהו מצוי בלחץ חריג מהאפשרות לצו מעצרו מטעם בית הדין הבינלאומי, ומבצע בימים האחרונים מרתון שיחות טלפון במאמץ ללחוץ על כל גורם רלוונטי בעניין, בדגש על ביידן. במידה ויתממשו - ייצרו צווים אלו רעידת אדמה בממדים שטרם הכרנו
צה"ל שניצב בפני ימים גורליים ברפיח ובגזרת הצפון, צריך להתמודד לא רק עם האתגר המקצועי, אלא גם עם ניסיון להפוך אותו לגוף שמפקדיו תלויים בחסדי הפוליטיקאים. מי שחושב שלא הרמטכ"ל הנוכחי צריך לקבוע, מוטב שיראה מה קורה למשטרת ישראל
לא רק ישראל מותקפת במוסד האנטי ישראלי שאמור לכאורה לחבר את אומות העולם: הבחירה המגוחכת בסעודיה, שבה נשים זקוקות לאישור לצאת מהבית, לעמוד בראש ועדת האו"ם לזכויות נשים, נותנת לנו אישור סופי - האו"ם של 2024 הוא בועה מנותקת מהמציאות, שמאיימת על עתיד העולם
הדרך לביצור הביטחון עוברת בבניית תוכנית לניהול סיכונים נכון מול הפלסטינים. אבל השעון מתקתק: המתח בין זמן ההישרדות הפוליטי של נתניהו לזמן ההתבצרות מעולם לא היה מסוכן יותר | אלוף (מיל') יאיר גולן וד"ר חיים אסא, לשעבר יועצו של רבין לביטחון לאומי, במאמר מיוחד
מדינה מדברית מוקפת סכנות הפכה למגדלור עולמי ליזמות ומצוינות. ישראל? מה פתאום. בזמן שדובאי ממריאה, אנו מתקרבים לחורבן. תחנה בדרך היא חוק ההשתמטות, אך בניגוד למה שחושבים, דווקא יש פתרון לבעיית הגיוס. ובצל פרישת ראש אמ"ן, התפטרות אחרת צריכה להדאיג אותנו
הפגיעה בבכיר משמרות המהפכה היא עלה תאנה לכוונות האמיתיות של טהראן. ישראל מצטיירת בעיניה כמדינה מותשת, חלשה ומבולבלת, עיתוי שאין מתאים ממנו למתקפה ישירה. השוואה של מאורעות מהפכת חומייני לימינו חושפת את דפוס הפעולה המסוכן - וגם מצביעה על הדרך הנכונה להתגונן
בימים קשים אלה שעוברים עלינו כמדינה, הרצוג צריך לעשות מהלך שיוציא אותנו כחברה מהמקום שבו אנו נמצאים. למשל, לקרוא לראש הממשלה להכריז על בחירות בתוך שישה חודשים ולהתחייב שלא יתמודד בהן ולא בעתיד כדי שנהיה סוף סוף בני חורין
הפרעה טורדנית כפייתית מאופיינת במחשבות בלתי נשלטות והתנהגויות לא הגיוניות שמבוצעות באופן חוזר. נשמע מוכר? זו גם הדינאמיקה של מי שמפיצים אנטישמיות, תוך כדי התבססות על סטריאוטיפים ותיאוריות קונספירציה מופרכות. ובדומה להפרעה הפסיכיאטרית, גם לשנאה יש טיפול
מדינה שלא מסוגלת להכריע מחפשת ניצחון מוחלט. הבעיה היא שניצחון היא מילה שיצאה כבר מזמן מהלקסיקון של מי שמבקשים לשמר את השלטון או את תקציב הביטחון. האם נצליח לשרוד בין מדינאים שלא מסוגלים להוביל להתקפה לבין גנרלים שחושבים רק הגנה?
עם ישראל ישב לשולחן הסדר - ובצה"ל שמרו על הסדר, תרתי משמע, בכל הגזרות. אלופי פיקוד הדרום, הצפון, המרכז והעורף עשו את ערב החג עם הלוחמים. בעזה צוין החג בעומק השטח הפלסטיני, לצלילי תקיפות חיל האוויר וירי ארטילרי
יש המאמינים שאין מוצא מהדרמה שישראל נמצאת בעיצומה - הכוללת בין השאר מלחמה, איראן, צפון, הרוגים וביקורת בינלאומית. אחרים סבורים שכל מה שקורה מקרב אותנו אל הגאולה, אבל על הציבור להבין שנדרש פתרון, ושהוא לא יגיח מתוך מכונה פלאית. אם כן, איך עלינו להתנהל?
מתוך המפגשים המחרידים שלנו עם המראות מהטבח, צמחה גבורה אדירה. אלא שבתום הטיפול בנפגעי המלחמה, ישראל תזדקק לריפוי עמוק יותר | מנהל ביה"ח סורוקה, ד"ר שלומי קודש, על התמורה שחלה בנו ביום האסון ועל הדברים שכדאי להשאיר כפי שהם. מה נשתנה בחצי שנה: פרויקט מיוחד
התנאים הלא-אנושיים, השליטה הבסיסית שנשללת, הפחד שהחיים יסתיימו בכל רגע. לי החזירו את החופש, אבל עד ששאר החטופים לא בבית אין חירות ואין שקט נפשי | גבריאלה ליימברג, שנחטפה מניר יצחק ב-7 באוקטובר, לא שוכחת את מי שנותרו מאחור. מה נשתנה בחצי שנה: פרויקט מיוחד
זה אמור להיות ליל הסדר הנורא מכל: הראשון בלי נוני, הבן הגיבור שלנו. אבל הוא לא היה מרשה שנזיל הרבה דמעות. איך נצליח לחגוג בלעדיו? | השר לשעבר יזהר שי, שבנו סמ"ר ירון שי נפל ב-7 באוקטובר, נאחז בחיים ובזיכרונות שנותרו. מה נשתנה בחצי שנה: פרויקט מיוחד
ארגמן התראיין ל"עובדה", והציג תפיסות בעניין חלקה של הרשות הפלסטינית בעידוד טרור, בשאלה איך צריך לטפל בחמאס, ובהבנה מהי דמוקרטיה, שמעוררות סימני שאלה כבדים. האם למשל, הוא חושב שכשהוא אומר שאנחנו צריכים לתת לחמאס הכל, הוא מסייע להתקדמות המו"מ לעסקה?
במקום להיות 110% במה שבאמת חשוב, אנחנו על 60%, בקושי. שישים אחוז בריבונות, בהרתעה, בניהול משברים, ביחסי החוץ, והחשוב מכל בערכי הליבה שלנו. האירועים של הימים האחרונים הם הזדמנות פז לחזור לעצמנו
האיש עם המבטא הרוסי הכבד וההחלטי, שבצעירותו היה סבל בשדה התעופה והתיישב בנוקדים - הוא זה שאומר את מה שרבים בישראל חושבים. ליברמן מייצג גוונים שונים וטובים של הישראליות - חלוציות, מסורת, נחישות ונחרצות; והוא אחד משלנו
עם כל הדם הרע ביניהם, נראה ששני תאומי ההרס מתואמים בדבר החשוב באמת - גרימת כמה שיותר נזק, עם ציוצים מיותרים שמסכנים את ביטחון המדינה. לא קשה לנחש ממי הם למדו. כך או אחרת, החדשה המדאיגה באמת של היום לא קרתה באיראן, אלא כאן אצלנו
רבים מאיתנו יבכו בליל הסדר על החטופים שבשבי ויתפללו לחירותם. אחרים, בייחוד הפרעונים שבארמונות בלפור וקיסריה, ימשיכו להכביד את ליבם, כי הלילה הזה לא שונה מבחינתם מכל לילה אחר של נהנתנות. אפשר לגאול אותנו מהמצריות הממארת שלנו, רק צריך להיזכר בחמש נשים חכמות
"המילה משבר בסינית מורכבת משני סימנים - טרגדיה והזדמנות", אמר נשיא ארה"ב לשעבר קנדי. וכך גם המתקפה האיראנית על ישאל פתחה חזית משמעותית של מדינות המערב, לצד האמירויות והמדינות הערביות המתונות. אולי ניתן יהיה להעביר אליהן אל המושכות על רצועת עזה ביום שאחרי
שופט בחדרה מתח ביקורת קשה על המשטרה בעקבות מעצר מפגינים מחוץ לבית נתניהו בקיסריה. ההבדל בינו לבין אחרים שהוא נמצא לפני פרישה ולא דופק חשבון. הבעיה היא עם השופטים הצעירים שקידומם תלוי בבן גביר ולוין. בשקט, בחסות המלחמה, הרס מערכת המשפט נמשך
כשאויבינו הבינו שלא יוכלו להוציא אותנו מפה בכוח הזרוע, הם החליפו אסטרטגיה. הדרך שהם מצאו למימוש חזונם: להשפיע על התודעה העולמית והמקומית באמצעות הרשתות החברתיות. ישראל יכולה להשיב מלחמה - אבל זה ידרוש מכל אזרח לרתום את עצמו למאבק
המשתתפים הגיעו מארצות הברית, קנדה, איטליה, בלגיה, מקסיקו ומדינות נוספות. חלקם נשארו בארץ למרות המלחמה וחלקם הגיעו לנוכח גל האנטישמיות הגואה בתפוצות שחיזק אצלם את הזיקה למדינה. הם לקחו חלק בחקלאות, בישול לחיילים, הסברה בינלאומית, ילדי מפונים ועוד
הדגל זרוע הכטב"מים: מתקפת המנע שלא הייתה בלבנון, השהיית התקיפה ברפיח והתגובה הזהירה, אם בכלל, למתקפה האיראנית. הסירוב של נתניהו ליזום, גרם לישראל לאבד את עצמאותה
הקמפיין הבינלאומי נגד תגובה ישראלית באיראן נגוע בשלל רעות חולות - מאנטישמיות ועד לסתם צביעות. אלא שצביעות עולמית אינה מצדיקה טיפשות מקומית. פעם לפחות היינו חכמים יותר מהאויב
על אף שלפי התקשורת הישראלית חוסר ההתקדמות במשא ומתן מגיע מסירובו העיקש של חמאס, נראה שאנו מפספסים שחקן מרכזי בזירה - הלא היא קטאר. מעבר היותה של המתווכת חלק חשוב בקידום העסקה, אל לנו לשכוח את סיועה להתעצמות ארגון הטרור במשך השנים, ולא לתת לה הנחות | דעה
הכירו את הקונספציה שדווקא הצליחה: הדרך שבה הדף חיל האוויר את מתקפת הטילים מאיראן סיפקה לנו משהו שלא הכרנו כבר זמן רב - רגע של נחת ושל גאווה לאומית. רק שכאשר זו חלפה, צצו מחדש סימני השאלה המדאיגים
למרות ההישג המרשים של מערך ההגנה, תעוזתה של איראן לתקוף את ישראל צריכה להדליק נורה אדומה. את הלילה הזה עברנו בשלום, בהתחשב בנסיבות - אבל אם האיראנים ידעו למתוח אותנו במשך שבועיים, גם אנחנו יכולים לקחת את הזמן, להגיב מהראש ולא מהבטן ולוותר על הזחיחות
מצד אחד, ספגנו השפלה פומבית, וההרתעה מול האיראנים קרסה. מנגד, ישראל הפגינה יכולת מרהיבה שתילמד באקדמיות הצבאיות עוד שנים ארוכות. עכשיו רק נותר לראות אם נתניהו, ששוקל איך להגיב, יעז להמרות את פיו של ביידן
הנשיא האמריקני הכי פרו ישראלי מאז ומעולם, נאלץ לשמוע שהוא מעדיף את חמאס על פני ישראל, אבל ברגע האמת לא אכזב והוכיח שוב שהוא ידיד אמת. עתה השאלה היא לא רק אם נתניהו יימנע ממתקפה נוספת על ביידן, אלא האם הנשיא האמריקאי ימחל לנו גם בשלישית?
חצי שנה למלחמה, וההבטחות לניצחון מוחלט נראות יותר כמו כישלון מוחלט בהשבת 133 חטופים שעדיין בשבי. העדויות מצוותי המו"מ ב"עובדה" חיברו את הנקודות למסקנה ברורה: רוח קרירה נושבת מלשכת רה"מ, מערימה קשיים ומכניסה עזים לשיחות במקום לקבל החלטות הקשות על החזרתם
בזמן שהמערכה ברצועה עוברת לשלב התחזוקה השוטפת, מתחיל הקרב על הנרטיב, ונתניהו כותב מראש את נאום "הניצחון המוחלט". בינתיים הצפון קמל ומופקר בגלל קרבות האגו בממשלת חדלי האישים. והנסיבות שבהן נבעט מתפקידו מנהל לשכת רה"מ צריכות להדאיג כל אזרח שפוי במדינה
כשהשלטון פוגע בכוונה בהסכמות הבסיסיות שבין המדינה לאזרח, הוא כבר לא שלטון אלא קואליציית כנופיות שחובה להדיחה. מפגיני קפלן צריכים להפנים מה הצעד האחרון שיעשה את ההבדל עבור המחאה: אי-ציות המוני. כן, יש לזה מחיר. אז מה?
לדברים שכתב עד המדינה בתיק 4000 בקריאתו לסייע לו במימון ההליכים המשפטיים בשל ביטול ההסכם איתו יש משמעות פלילית. פילבר הפך לדמות נלעגת אחרי ההסכם - ואז חזר לפעול כדי לרצות את המנהיג והקבוצה העוטפת אותו. העובדה שלקח לפרקליט המדינה שנתיים לבטל ההסכם היא חרפה
הצבא הוא מבנה היררכי, שבו ה"אמת" תלויה בדרגתו של המפקד ולא בדיון פתוח בין שווים. לובשי המדים מעדיפים הסברים פשוטים וברורים לתופעות, ובכך כושלים בפענוח התנהגות פוליטית. את התוצאה ראינו ב-7 באוקטובר - ועלינו להפיק ממנה לקח אחד מתבקש
רוב הישראלים, גם חילונים גמורים, חוגגים ומציינים את זהותם בדרך מסורתית, בלי שאיש הכריח אותם. עם זאת, כשמצוות הדת מתורגמות להצעות חוק, הסערה הציבורית לא מאחרת לבוא. מי שזהותה היהודית של ישראל יקרה לליבו, צריך לאפשר לאזרחים לבחור ביהדותם
במשך שנים ארוכות פעלה מדינת ישראל לאור דוקטרינת "יהיה טוב", שמבוססת על פאסיביות והימנעות מהכרעות חותכות. בדרום, בצפון, מול איראן ומול החות'ים היא גילתה הססנות ממארת. איך זה נגמר בסוף? כולם יודעים
היא היתה מלאך בדמות אדם, שהבינה אותי תמיד בלי מילים. בשבת ההיא, כשהתחילו האזעקות, היא קלטה שהפעם זה לא עוד סבב. עכשיו נשאר רק לבכות על החלומות שהיא לא תזכה להגשים | חצי שנה אחרי שתאיר בירה נרצחה בשבת השחורה, חברתה הטובה טל אפשטיין עדיין מסרבת להאמין
לפני חצי שנה עזבנו את הבית מפוחדים, אבל עם תקווה שהפעם צה"ל ימחוק את חמאס מעל פני האדמה. היום, רגע אחרי שצה"ל יצא מחאן יונס, חזרנו למציאות המאוסה שבה אנחנו חיים כבר 22 שנים. מההבטחות של ראשי המדינה והצבא לא נשאר כלום, רק ביזיון | תושב שדרות בטור מיוחד
מרוב ויכוחים על מי אחראי למחדל של ה-7 באוקטובר, לא שמנו לב למחדלים הנערמים לפתחנו בחצי השנה שחלפה מאז. ממש כמו בכישלון המהדהד בשמחת תורה, גם כאן יש מספיק מחדלים גם לנתניהו וגם לצבא. בינתיים נתניהו מכנס דיון חירום - לא תאמינו על מה
חצי שנה חלפה מהיום שבו התושבים לקחו מה שהספיקו, נסו מבתיהם והשאירו את חייהם מאחור. מאז הקשיים רק נערמו וגברו, אבל אנחנו נאחזים בקרקע, ואף אחד לא ישבור את רוחנו. התקווה שלנו חזקה מהכל - ויצאנו כדי לחזור
מחר נציין חצי שנה למתקפת הטרור האכזרית ולטבח הנורא, חצי שנה שאחיותינו ואחינו מוחזקים בידי אויב אכזר, חצי שנה שצה"ל וכוחות הביטחון שלנו, בסדיר ובמילואים, פועלים בכל זירה. למרות הכאב אני מלא תקווה ומאמין בנו: עוד ניטע, ונקצור בשמחה את מה שזרענו בדמעה
ההקפדה להתרחק מזיהוי פוליטי הפכה את משפחות החטופים לשקופות. לאט לאט, ולנוכח התחושה, שיש מי שמטרפד עסקה, הן מבינות ששיחקו את המשחק הלא נכון. ניסוי מוכר בפסיכולוגיה מסייע להסביר: כך המאבק שלהן רק ילך ויחריף
תפקידה המורכב של קטאר בגיאופוליטיקה של המזה"ת מורכב - היא ממצבת עצמה כמשכינת שלום והמאמצים שלה לטפח יציבות - עולים בקנה אחד עם ארה"ב וישראל. "ב-9 באוקטובר, הגענו להסכמה עם חמאס על שחרור החטופים" חשף גורם בכיר, "אך ישראל הייתה נחושה לשחרר את החטופים בעצמה"
ברפובליקה האסלאמית היו שמחים להעניק לנתניהו פרס על תרומה לביטחון הלאומי: בזכותו הם יכולים לדהור לגרעין. הוא עצמו עסוק במבצע ברפיח, ומשקר לציבור כאילו רק כך יושג הניצחון המוחלט. ובינתיים, נחשפת הסיבה האמיתית לכך שראש השב"כ מיהר השבוע למעון רה"מ באישון לילה
בממשלת הימין על מלא מטיפים מוסר למחאה "שמחזירה אותנו ל-6.10", אבל הם אלה שלא שינו את דרכם: התקציב, החרדים, ורה"מ ששומר באדיקות על שלמות הקואליציה ככלל המנחה בקבלת ההחלטות. כך, הוא מושך את הזמן ודוחה ומתחמק מההכרעות הקשות - רק כדי לא לעצבן את השותפים שלו
המלחמה בטח נגמרה - כי ענת קם פנויה לצאת נגד ארגון בצלם. לכאורה ויכוח קטנוני, אבל בעצם מדובר במאבק על נפשנו: או שאתה הומניסט שמתנגד לחמאס ולממשלת ישראל, או שאתה תומך סמוטריץ'. עם ענת קם נגיע כולנו לבני גנץ, והכוונות הטובות של שניהם סוללות לנו דרך לגיהינום
