עמית וסולברג לא חולקים על העיקר: השירות הציבורי הוא לא שלטון פוליטי
גם כשהם חלוקים בפסיקה, שופטי העליון מאוחדים בעקרון אחד: מקצועיות, אי-תלות ושקיפות הם תנאי יסוד למינוי נציב שירות המדינה - ולא זיקה פוליטית
ארכיון דעות ופרשנויות - מאי 2025
זאת מניפולציה מחושבת, קרה וצינית שלא ראינו כמותה עד כה - ויש לה מטרה אחת שתחריד כל אזרח פה
כבר אי אפשר לטעות בזה: החטופים שחזרו ומצטרפים מיד למאבק למען עשרות חבריהם שנותרו מאחור מסומנים כאויבים • גוטליב הגדילה לעשות אתמול והפכה אותם למשת"פים של חמאס, אבל זה לא נעצר רק בה • תומכי הקואליציה מקדמים מטרה מזעזעת שגורמת לרעד רק מלחשוב עליה
הלימבו הפוליטי: קואליציה מתפקדת למחצה וחוקים שמטלטלים את הזהות הישראלית
בין הכאוס בממשלה, ההחרמות של המפלגות החרדיות והאיומים בפיזור הכנסת - מתקדמות יוזמות חקיקה דרמטיות כמו צמצום חוק השבות. הקיפאון הפוליטי בגלל אי ההסכמות על חוק ההשתמטות לא עוצר את התהליכים אלא מאפשר להם לקרות מבעד לערפל
ביום ירושלים: לצעוד עם הדגל ולערוך חשבון נפש
רגע לפני שירושלים עוטה דגלים ביום חגה, אני מציע שנעצור ונשאל: לאן פניה של המדינה הציונית שכה עמלנו לבנות ולטפח? מדינה שרואה מעל לכל את ערך חיי בניה ובנותיה שנחטפו באכזריות ועושה הכל להשיבם. וגם: מצעד דגלים אחר
נתב"ג תחת איום ולחות'ים לא אכפת מנמלים שהופצצו: רק דבר אחד יעצור אותם
ישראל ממשיכה לתקוף בתימן, אבל זה לא עוצר אפילו טיל אחד. כל עוד המלחמה בעזה נמשכת - החות'ים ימשיכו לשגר, לשתק ולשבש. ההתמודדות איתם מחייבת אסטרטגיה רחבה שתישאר רלוונטית גם ביום שאחרי המלחמה בעזה - ורק סיום המערכה או הסדר מדיני כולל יוכלו לשים לזה סוף
הגבול שנשכח - והפתרון למשבר גיוס החרדים שאף אחד לא חשב עליו
הגבול המזרחי שוב נפרץ, אך בתוך האיום מסתתרת הזדמנות. מהלך חדש שישלב את הציבור החרדי בהגנה על המדינה מבלי לכפות שינוי באורח חייו. כך הופכת חולשה לאומית להצעה יעילה עם פוטנציאל לשינוי עמוק
מים רבים לא כיבו את אהבת הקהל ליובל - אבל השופטים בחרו להתעלם
יובל רפאל סחפה את אירופה עם שיר של כאב ותקווה, וזכתה בניקוד הגבוה ביותר מהציבור אך שופטי התחרות העדיפו להביט הצידה. הפער בין הקהל לשופטים לא שיקף הבדל מוזיקלי - אלא שבר תרבותי עמוק: בין אמת אנושית פשוטה, לבין פחד והתחמקות מאחריות מוסרית
הכרעה עכשיו: בלי ניצחון - אין עתיד
שנה ושבעה חודשים לאחר מתקפת 7 באוקטובר, ישראל עדיין רחוקה מהשגת יעדיה האסטרטגיים. כל עיכוב, כל היסוס - רק מחזקים את חמאס ומערערים את ההרתעה הלאומית. רק הכרעה צבאית, אזרחית ותודעתית תוכל להשיב את הביטחון, לשחרר את החטופים - ולהבטיח עתיד ראוי לישראל
גם הכנסת סיוע הומניטרי עלולה להוביל לפשע מלחמה
המנגנון החדש להעברת סיוע לעזה נועד לשפר את תנאי המחיה של האוכלוסייה האזרחית - אך אם ינוצל לדחיקת תושבים ולהשפעה על פריסתם הגאוגרפית, הוא עלול להיחשב כהפרה חמורה של הדין ההומניטרי הבינלאומי ולבסס טענות לגירוש כפוי
תוצאות המבצע בעזה יקבעו אם הוא הצלחה של נתניהו או כישלון של צה"ל
"הסיוע ההומניטרי, בהמלצת צה"ל", מסר ראש הממשלה כדי להתמודד עם הביקורת. הטלת האחריות על הצבא, לא תפריע לו להתייצב מול המצלמות ולקחת את הקרדיט על פעולה מוצלחת
אירופה אחרת: מה למדנו מהאירוויזיון על היחס האמיתי לישראל?
לרגע אחד שמה יובל רפאל את ישראל בלבבות האנשים, דווקא באירופה, היבשת שהיינו בטוחים שבחרה צד מזמן. עוד על ההצבעה שהוכיחה כמה עמוק הפער בין הממסד האנטי-ישראלי לבין האדם הפשוט
מקהלת התבוסה: חמאס מבקש "תפעילו לחץ על הממשלה" - והתקשורת משדרת
החטופים מדקלמים טקסטים שמנסח עבורם ארגון הטרור שחטף, רצח ואנס - ובערוצים והאתרים המרכזיים בישראל משתפים פעולה. במקום להציב גבול - היא משדרת את המסרים של האויב, מערערת את המורל, ממלאת תפקיד שארגוני טרור יכולים רק לחלום עליו - וחמאס מרוצה
אדוני הנשיא, זוהי חובתך המוסרית - תן לו חנינה
בימים בהם מדינת ישראל התפצלה לשתי מדינות, נדרש מהנשיא הרצוג לצאת מגבולות הממלכתיות השקטה ולנקוט עמדה נחרצת. בין אם בקריאה לנבצרות, בדרישה להחזיר את החטופים או ביוזמת חנינה - זה הזמן למנוע את קריסת הבית מבפנים. או ש"נחכה", חלילה, שתפרוץ מלחמת אחים?
האומץ לעשות את הדבר הפשוט - ולעצור את השקר של הימין
בין ירושלים לניו יורק, דרך פריז וריאד, נרקם גשר מדיני חדש שמחזיר את הרוח לפתרון אמיתי לסכסוך. היוזמה הצרפתית-סעודית מציבה את המדינה הפלסטינית כנקודת מוצא - לא כיעד רחוק - ומסמנת שינוי עמוק בפרדיגמה שנכשלה. העולם מתחיל להבין: אי אפשר עוד להתעלם מהמציאות
פעם נתניהו הזיז עם טראמפ את הכלים במזרח התיכון. היום הוא עוד משבצת על הלוח שלו
בכל העולם ראו איך המסע הראשון של הנשיא באזור קפץ מעל ירושלים, תרתי משמע. רק בזירה אחת, בינתיים, הוא טרם כפה על נתניהו מציאות חדשה: המשך המלחמה בעזה. אך המסר החד שעלה מביקורו הוא שהוא בונה קואליציה אזורית, גם אם נתניהו, שכבול לבן גביר וסמוטריץ', נשאר מאחור
המיליארדר היהודי שהיה פטרונו של נתניהו וחגג במפרץ עם טראמפ במקומו
עד לאחרונה ידעו כולם כי הדרך לוושינגטון עוברת בירושלים. והנה, השבוע נשארנו מחוץ למשתה המזרח-התיכוני שבו הוכח כי מעכשיו הדרך למנהיג העולם החופשי עוברת בריאד, בדוחא, באבו דאבי ובאנקרה. מדוע?
קרקס בקומה מינוס 2: כך הפכו השופטים את משפט נתניהו לפארסה מתמשכת
במקום הליך משפטי תקין שמברר את האמת, מתקיים מחזה רופף, שבו ראש ממשלה נאשם מנהל את האולם והשופטים מהססים לאכוף את הכללים. פריבילגיות חריגות, נאומים פוליטיים ועצימת עיניים, הופכים את משפט נתניהו לדוגמה כואבת לשחיקת היסודות של שוויון בפני החוק
במזרח התיכון צופים - ונדהמים: המהלך שעשה טראמפ לנתניהו - ולישראל
במשך שנים ניסה נתניהו לחצוב מסילות מחודשות אל לבו של טראמפ, שזעם על כך שברך את ביידן ב-2020 • לרגע היה נדמה לו שהצליח ואנשי הליכוד צהלו בנובמבר האחרון מול "הכוכבים שמסתדרים" • ואז הגיעה המציאות: טראמפ משנה את האזור - וישראל נותרת לבד, בחוץ
ניצחון מוחלט? את הקרב החשוב באמת חמאס כבר מנצח
בזמן שבממשלת נתניהו ממשיכים לזרוק סיסמאות על הכרעה צבאית, ארגון הטרור קוצר הישגים מדיניים, מנהל מגעים ישירים עם ארה"ב וזוכה ללגיטימציה כגורם מרכזי בזירה הפלסטינית. ישראל, שלא הציגה אלטרנטיבה מדינית, איבדה את המושכות והותירה את עיצוב המזה"ת בידי אחרים
הברית של קטאר וטראמפ טראגית - אבל צריך לעבוד עם מה שיש
כשטראמפ בוחר להעדיף את תומכי חמאס, עלינו לשים על השולחן את כל הדרישות - בעזה, באיראן ובחזון האזורי כולו. להיות פרגמטיים, נועזים, ובעיקר לא להתנצל
השכול לא בוחר צד פוליטי: למען האלמנות והיתומים - פעלו עכשיו
מאות משפחות שכולות נוספו למעגל הכאב בשנה האחרונה, והן מבקשות דבר אחד - תקווה. כשחוק פשוט למענן נבלם בשם פוליטיקה קטנה, הלב נשבר. זה הזמן לאחדות, לחמלה, ולצדק אנושי בסיסי
דיסאינפורמציה כנשק אסטרטגי: ישראל והודו בחזית המאבק התודעתי
ההתמודדות של הודו עם תעמולה פקיסטנית עוינת חושפת דפוס פעולה מוכר היטב גם לישראל מאז 7 אוקטובר. זהו מאבק על התודעה, שבו גבולות המדינה נמתחים אל תוך הזירה הווירטואלית - והאיום המרכזי הוא הפגיעה באמון הציבור ובחוסן הלאומי
עובדים עלינו בעיניים - וצוחקים: תרחיש מתנת הענק במשחק הכפול של טראמפ ונתניהו
הכותרות צועקות "משבר ביחסים", העסקאות? "מעל הראש" של נתניהו ונראה שהנשיא האמריקאי זורק את ישראל אל מתחת לגלגלים • אבל אפשר להסתכל על כל האירועים הללו אחרת, ולזהות משחק ציני על חשבון כולנו שנועד להיטיב גם עם נתניהו וגם עם טראמפ
הציונות בעידן החדש: מאחדות העם אל חזון עולמי
הטראומה של 7 באוקטובר לא רק זעזעה את מדינת ישראל, אלא חשפה את עומק הקשר — וגם את הפערים — בין יהדות התפוצות לישראל. דווקא בשעת מבחן זו, מתגלה ההזדמנות להגדיר מחדש את הציונות ככוח מאחד, פועל וערכי בעבור כל העם היהודי
אפילו הסעודים הפגרמטיים ביותר לא יכולים לתמוך כעת בשלום
בטור מיוחד לוואלה לקראת ביקור טראמפ, העיתונאי הסעודי הבכיר עבד אל-עזיז חמיס מסביר את התנאים של ריאד לנורמליזציה עם ישראל: הפסקת אש יציבה בעזה, פתרון משטרי ושיקומי לרצועה ומסגרת מדינית אמינה להקמת מדינה פלסטינית
נטישה חוזרת: מה שהסעודים הבינו ב־2019, וישראל חייבת להבין ב־2025
טראמפ מאותת: אין עוד ערבות אוטומטית. סעודיה בחרה להתאים את עצמה למציאות חדשה - ישראל חייבת לנהוג באחריות דומה אם ברצונה לשמור על מעמדה האזורי
ההסכם שאי אפשר להתחמק ממנו: האופוזיציה חייבת לבחור ברירת מחדל ריאלית
מאחורי ההתנגדות הישראלית הנחרצת להסכם הגרעין עם איראן לא עומד שיקול ביטחוני אלא שיקול פופוליסטי שמשרת את נתניהו. כעת, כשהעולם מתקדם להסכם חדש, חלש אך חיוני, הפוליטיקאים מהמחנה הליברלי צריכים להכיר שזהו הפתרון האפשרי הטוב ביותר למניעת נשק גרעיני מאיראן
מלחמת אין ברירה או מלחמת אין דיון? האמת שמסתירים מאיתנו
בזמן שדם ממשיך להישפך והציבור הישראלי ממשיך לתמוך בלחימה מתוך תחושת הכרח, יוזמות בינלאומיות של אלטרנטיבות מדיניות נדחקות לשוליים ונעדרות מהשיח. בהיעדר סיקור תקשורתי אמיץ, נשאלת השאלה - האם זו צנזורה? רשלנות? או דרך להשאיר אותנו שבויים בתודעת "אין ברירה"?
אוי, קלמן, הרשימה למה "רק לא ביבי" ארוכה. אלה הסיבות לזעם האדיר נגדו, גם לשנאה
הטור של קלמן מסוף השבוע חולל סערה ועורר הדים משמאל ומימין, שזעמו או תמכו, בהתאם לשיוכם הפוליטי • קלמן הוא עיתונאי מצוין, אבל הטענה שלפיה השמאל לא "יתן לגטימציה" לאף מועמד מהימין משוללת יסוד - גם מהעבר וגם מהתקופה האחרונה • יש סיבות חמורות להתנגד לנתניהו
רולטה אמריקאית: איזה מין דונלד טראמפ יגיע למזרח התיכון?
ביקור של נשיא ארה"ב באזור, היה פעם משהו שיודעים מה הוא צפוי להניב. הפעם כולם באפילה: איזה נשיא אמריקאי יגיע למזרח התיכון - זה שמאיים על עזה בפתיחת שערי הגיהינום או ההוא שרוקם עסקה סעודית בלי ישראל?
אחיי אנשי השמאל - למה כן ביבי?
אתם שמנסים להבין למה בימין מצופפים שורות סביב נתניהו וממשלתו: זה בגללכם. אתם לא מבקשים להחליף את ראש הממשלה, אתם רוצים לגרש אותו. בכוח. בהסתה. באגרסיביות. תוך הצגתו כמפלצת, הצגת נבחרי הציבור של הקואליציה כמשוגעים והצגת בוחריהם כבלתי לגיטימיים
הדיפלומט נגד הפילוסוף: מי קובע מה מותר לחשוב על השואה?
שגריר ישראל בגרמניה יוצא נגד נאום של אינטלקטואל יהודי בכיר בטקס זיכרון לשואה - ומאשים אותו ב"מחטף תרבותי". האם הניסיון להרחיב את משמעות השואה לאנושות כולה באמת מאיים על הזהות היהודית?
טראמפ חותך את העוגה בלי לחכות לנתניהו ומשאיר אותו עם הפירורים
רה"מ מנסה לשדר שוויון נפש ולא להקרין אווירת חירום או משבר מול התקריות עם הבית הלבן. אך פער הזמן שמשתקף בין שני המנהיגים עשוי להציב בפניו אתגר פוליטי קיומי: בעוד בן גביר וסמוטריץ' רוצים למשוך את המלחמה בעזה עד אינסוף, טראמפ מחפש הישגים במזרח התיכון, ומהר
טראמפ לא מתכוון לנסות להבין את נתניהו; הוא איבד את הסבלנות
בכל הקשור בנו, ההבדל בין טראמפ לממשלים הדמוקרטים שקדמו לו מגולם בסבלנות. כדי להתעסק עם נתניהו, צריך עצבים מברזל וסבלנות אינסופית. נהוג להגיד על טראמפ ש"הלב שלו במקום הנכון". הנטיה שלו היא לתמוך בישראל, אך העיניים של טראמפ לא מחוייבות ללב שלו
התגובה של היועמ"שית לבג"ץ מעידה: כך היא מנסה גם למנוע את פיטוריה שלה
קשה לראות יועץ משפטי אחר שאינו בהרב-מיארה שהיה מגיש תשובה לבג"ץ כמו זו שהעבירה בנוגע לעתירה נגד פיטורי ראש השב"כ • אף יועץ אחר גם לא התמודד עם משבר חוקתי כמו זה שהיא מתמודדת איתו, ובכך נאבקת על הדמוקרטיה • בבג"ץ בן גביר היא מראה שוב שהיא לא "דובי לא לא"
נתניהו לא ציפה לזה: הלשכה שלו לא מתפקדת, בדרך לקריסה | ברק סרי
יונתן אוריך היה המוח בלשכת רה"מ, מי שהיה אחראי על האסטרטגיה כלפי חוץ וכלפי פנים • המעצר שלו, פעם נוספת היום, וההסתבכות הקשה בקטארגייט הותירה את הלשכה כמעט "יתומה" • טופז לוק, "הצלם" הוקפץ לסייע, אבל בשטח הכל קורס והדימוי של נתניהו הולך ונחלש
המסר של הרמטכ"ל לנתניהו: ייתכן שכדאי שתסיים את המלחמה לפני שזה יתפוצץ לך בפנים
ההחלטה של הרמטכ"ל להרחיב את שליחת צווי הגיוס לחרדים כעת עשויה לייצר משבר פוליטי מאוד לא נוח עבור נתניהו • ייתכן שזה המסר של זמיר לרה"מ: המשך המלחמה בלי החרדים הוא בלתי אפשרי • וגם: השיקול הפוליטי של גפני מאחורי ה"אמפתיה" לחטופים
מחאת המורים: לא על כסף - על אמון
מאחורי הקריאה לשיפור תנאים עומדת זעקה עמוקה הרבה יותר - על כבוד, שליחות, בדידות, ומערכת חינוך שמתרסקת מול עינינו. זוהי מחאה של אנשים שמאמינים בילדים שלנו, ומבקשים שנאמין גם בהם
בין הגנה להתקפה, בין הבלגה להרתעה: מה באמת המשמעות של התקיפה בתימן?
תגובתה של ישראל אתמול בתקיפת תשתיות בתימן בעקבות הכשלון ביירוט הטיל בנתב"ג לא הייתה מהלך יזום אלא נכפתה עליה, ולא תביא לשינוי משמעותי בפעולות של החות'ים. פעולה שלא ממוקדת בתשתיות הליבה של האויב, לא תשנה את מאזן האיום מדרום - אלא רק תמחיש את חולשת ההרתעה
איך מזהים מדינה בפירוק? היממה האחרונה הציגה את כל הסימנים
כמו בני זוג שמתגרשים, כמו קבוצת כדורגל רגע לפני פיטורי מאמן, כמו עסק שבעוד כמה ימים ייקלע לכינוס נכסים. 24 השעות האחרונות בחיי מדינת ישראל מתחברות לסימן אזהרה אחד גדול. הבשורה הרעה: לא נראה שמישהו מסוגל לעצור את הטירוף
הנרקיסיזם החולני של נתניהו מקרב אלינו את 7 באוקטובר הבא
ראש ממשלה שנמנע באובססיביות מוועדות חקירה אחרי אסונות כמו מירון, הכרמל ו-7 באוקטובר, פועל כמו מאמן כדורגל כושל שמאשים תמיד את השופט - במקום להסתכל במראה. ההתנהלות הזו אינה רק כשל מוסרי ומנהיגותי, אלא גם מהווה סכנה ברורה ומיידית למדינת ישראל
הקו האדום נחצה: צו השעה - לסרב
פעם חשבתי שלא אסלח לעצמי אם לא אתגייס. היום ברור לי - אם אמשיך להתייצב, לא אסלח לעצמי לעולם. מלחמה בלי תכלית, בלי אמת, ובלי מוסר - דורשת סירוב. שנה וחצי אחרי תחילתה, המטרות קרסו, החטופים לא חזרו, והמחיר עולה. כשאין אמת - יש לגיטימציה לא להגיע
זה (אולי) הקיץ האחרון שלהם אתכם
כנס הקיץ של הכנסת יוצא לדרך כשהמערכת הפוליטית כבר נושמת אווירת בחירות. בעוד הקואליציה שועטת לקראת גל חקיקה מואץ - אולי האחרון בקדנציה הנוכחית - הקרבות הפנימיים והאיומים בין השותפות מרמזים על סופה המתקרב של הממשלה
די כבר עם הלחי השנייה - הצלת ישראל כמדינה ליברלית ומתקדמת מונחת על הכף
הפוגרום ברעננה ביום הזיכרון הראה שהימין הקיצוני כבר לא מסתיר את כוונותיו - האלימות היא הכלי, והיא רק תלך ותחריף ככל שנתקרב לבחירות - כולל בקלפי. אם המחנה הליברלי לא יקום להילחם - הוא עלול להתעורר למציאות פוליטית חשוכה ובלתי הפיכה
תפסיקו לחפש את מציתי שריפות הענק, חפשו מי התנגד לוועדת החקירה על אסון הכרמל
בעוד ממשלת ישראל נדרשת לדון בהקמת ועדת חקירה ממלכתית ל-7 באוקטובר - בלחץ בג"ץ, מתחדד הוויכוח על גבולות האחריות. במקום לצוד את ה"מציתים" ביום העצמאות, הגיע הזמן לחקור את מי שמונעים ועדות חקירה ממלכתיות שוב ושוב, מחשש לחשיפת מחדליהם
באיזו זכות ממשלת המשתמטים שולחת עשרות אלפי צווי מילואים?
ממשלה שרוב חבריה לא שירתו במילואים, שולחת היום עשרות אלפי צווי 8 וביקשה מבית המשפט לאסור על שביתת מורים: יידע כל חייל מילואים שגורל ילדיו מופקד בידי מי שעושה את מלאכתו מכורח צווי מניעה. בינתיים, עוד לפני הכרעת הדין, הותר לפרסום דבר נפילתם של שני חיילים
יום אחד בשנה, צריך לעשות רגע משהו אחר | קלמן ליבסקינד
מדינת ישראל רחוקה מלהיות מושלמת, אבל צריך להסתכל מסביב ולדעת להודות על כל הטוב והמרגש שיש בה - ויש המון. וכן, יש בינינו עדיין שסעים, אבל יש בינינו הרבה יותר חיבורים - והם רק הולכים ומתעצמים
הקו המחבר בין האסונות: מה שמעניין את נתניהו הוא רק איך הוא שורד ולא איך למנוע את האסון הבא
קשה לחמוק מהסמליות של הלהבות המתפשטות שהניסו המונים מבתיהם ומרכביהם וביטלו את הטקסים והחגיגות של יום העצמאות ה- 77. וראש הממשלה, כהרגלו, ברח מאחריות וניסה להסיט את האש, תרתי משמע, לכיוון אחר
פחות. אנחנו מסתפקים בפחות. פחות דמוקרטיה, פחות אחריות, פחות ביטחון, פחות חיים
זו תמצית חיינו במקום הזה, בעת הזו. אפילו הרבה פחות. היום, שרה נתניהו היא זו שמעניקה ומאשרת את הסיווג הבטחוני בלשכת ראש הממשלה, ובכלל. כולם חוששים להיכשל במבדקים אצל הגברת. גם האדון. מישהו פירק כאן את שדירת הניהול הממלכתית לטובת שדירת טירלול משפחתית
שגריר ארה"ב בישראל: "בטהראן מתכננים איך לרצוח את כל עם ישראל - ואנחנו חוגגים חיים"
במסגרת טקס הצדעה של איחוד הצלה, נשא השגריר האמריקני נאום תקיף נגד הנהגת איראן. "במשך 46 שנים הם מדברים על איך לרצוח את כל מי שבישראל ואת כל עם ישראל", אמר האקבי. "הם מעולם לא שינו את המנגינה. "מי ייתן ויברך אלוהים את עם ישראל והעם היהודי" | צפו בנאום המלא