לכאורה, שבירת שיא של כל הזמנים בייצוא נשק היא מאורע משמח. אלא שמאחורי החגיגות והמיליארדים שנשפכים מסתתרות שאלות עמוקות יותר: מדוע אנחנו מוכרים את אמצעי הלחימה כחול-לבן ללקוחות כה מפוקפקים? והאם באמת אנחנו רוצים לחיות על החרב ולהתפרנס ממנה עד קץ כל בשר?
לאחרונה הקבינט הכשיר חמישה יישובים "צעירים" בשטחים, כדי להעניש את הפלסטינים. בכך הוא הדגים באופן מושלם את הביטוי הלועזי, "לכרות את האף של עצמך כדי להעניש את הפנים". מי שמשוכנעים שכל קרוואן חדש מקדם את ביאת המשיח, פשוט לא רואים מטר קדימה
הדרישה לבטל את פגרת הכנסת היא אולי פופוליסטית, אבל צודקת: לחטופים אין פגרה של 3 חודשים, גם לא למילואימניקים, לחקלאים, לבעלי העסקים, למפונים, לבעלי הצימרים ובעצם לאף אחד, מלבד אותם 120 חוצפנים
אלימות השוטרים בהפגנות המחאה גורמת לרבים לחשוב שנחצה קו אדום. איפה הייתם לפני 5 שנים בדיוק, כשסלומון טקה נהרג בעימות עם קצין משטרה? אסור לטעות: הטרגדיה שנטלה את חייו עלולה לפגוע בכל אדם שיבחר למחות נגד הממשלה או למען החזרת החטופים
בהודעות על חיסול או מעצר מחבלים המשתייכים לחמאס ולג'יהאד האסלמי מקפיד דו"צ לציין את שם הארגון. לעומת זאת, באינספור דיווחים אין התייחסות להשתייכות של מחבלים המועסקים על ידי הרשות הפלסטינית. האם מערכת הביטחון מוסיפה לטפח בדעת הקהל את הרשות כשותפה נאמנה?
הופעתו של הנשיא היתה התממשות כל הסיוטים של רבים ממפלגתו. ביידן נראה ונשמע חלש ועייף ולעיתים אף לא קוהרנטי. בעוד שטראמפ גם יכל להיות טוב יותר, ביידן קרס. הרושם שנוצר הוא של אדם שלא יכול להחזיק במשרה הקשה. אם טראמפ לא יעשה טעויות סיכוייו לנצח בבחירות גבוהים
היסטוריונים בעתיד ישפשפו כנראה את עיניהם כשיראו מה העסיק את ממשלת ישראל תשעה חודשים לתוך המלחמה הארוכה והקשה בתולדותיה: ג'ובים, קומבינות, העברות כספים, אפילו מעון חדש לרה"מ - אבל אף מילה על עשרות אלפי העקורים מחוסרי הבית או 120 החטופים שנמקים בשבי חמאס
בפעם הקודמת זה כמעט נגמר באסון וחירב את היחסים, אבל בסביבת רה"מ עוד משתעשעים ברעיון להדיח את גלנט - וכבר מסמנים מועד. בד בבד נראה שנתניהו יעשה הכל כדי שהמלחמה לא תסתיים. וסיפור אחד, על מ' מהשב"כ, מדגים בדיוק לאילו תהומות של טירוף דרדרה אותנו משפחת המלוכה
פעם הייתי אחד מ-120 נבחרים, ורצינו רק לשאוף למעלה. אלא שאז, במקום לשמור על ההישגים, מנהיגות ימנית עלובה בחרה לעשות את הדבר הקל: להשפיל מבט כלפי מטה. עכשיו מושל בנו אוסף סריסים שמכורים ללייקים, ומפחדים מההמון הזועם שיושב להם על הגרון. ברור מאוד מי אשם
נפילת קצין סיירת חרוב היא תזכורת לעוצמה של קיני הטרור הרוחשים בצפון השומרון, שלא נעדרי יכולות או כוונות לפגוע בישראלים. צה"ל ושב"כ עושים עבודה מעולה, אבל גם להם אין יכולת להגן לבדם על קו התפר. הדרך להציל את התושבים מ-7 באוקטובר הבא עוברת בפתרון לא שגרתי
מרץ 2025 הוא המועד המופרע שביקש סנגורו של נתניהו לתחילת עדות הנאשם מספר 1 בתיקי האלפים. אי אפשר להעיד בזמן מלחמה, אך פרקליטיו והשופרות טענו שנתניהו "קורץ מחומר אחר שיכול לתפקד ללא קושי". שופטי ההרכב, שמתנהלים בעצלתיים ואישרו כל בקשה מופרכת, חייבים לסרב
ראוי שמנהיג אמיתי יכין בתקופה זו שני נאומים: אחד לישראלים ולפלסטינים, ואחר לישראלים בלבד. לפניכם הצצה לטיוטה שלהם, שהיא גם טיוטה של פתרון הסכסוך ושלום הכרחי בין שני העמים. כן, דווקא עכשיו
החלטת בג"ץ, שחייבה את המדינה לגייס חרדים, נתנה לישראל הזדמנות אחרונה להטות את הספינה ולהציל את עצמה. אבל הפסיקה לבדה לא תביא לשינוי: רק סנקציות יעילות יובילו את בני המגזר להתייצב בבקו"ם, ויעניקו לנו סיכוי מול האתגרים הביטחוניים שבפתח
בלי יוזמה, בלי בניית קשרים, בלי קידום בריתות: מדיניות החוץ של ישראל הצטמצמה לצקצוקים וגערות צדקניות - ואין לכך המחשה טובה יותר מהנזיפה בשגריר ארמניה, לאחר שארצו הכירה במדינה פלסטינית. במקום "נו נו נו", לא יזיק לממשלה להפנות את המבט הביקורתי אל עצמה
יותר מכל פסיקה מחייבת של בג"ץ, הדיאלוג הפנים-ישראלי בין חילונים לחרדים חייב להתנהל מעל לראשיהם של מי שעסקנותם-אומנותם, מי שיותר ממה שהם מפחדים מגיוס, הם מפחדים שניפגש בלי השגחתם המפלגת
לא רק שאין כל היתר בתורה לשלוח אחרים למות במקומך, אלא שההגנה על החיים ועל העם היהודי היא מצווה מפורשת. במקום להתעקש להעמיד עצמם בשירות המדינה חלק מציות לתורה, משתמשים החרדים בתורה כתעודת פטור. "כל ישראל ערבים זה לזה"? הצחקתם אותם
החשש האמיתי של המנהיגים החרדים אינו מפגיעה בתורה, אלא מפגיעה במגזר. הם מפחדים מהאפשרות שאחוז מסוים מאלה שיתגייסו לצה"ל ישתחררו ממנו חרדים פחות. הם מונעים מהנוער שלהם להתגייס בדיוק מאותה סיבה שהם מונעים ממנו לרכוש סלולרי מודרני. כדי לשמור על הגטו
כשראש הממשלה יושב בדיונים הכי רגישים עם האנשים המופקדים על ביטחון המדינה, באי ביתו עסוקים בהכפשתם, או לפחות בהפצת דיבתם. לרוב הם עושים את זה בצורה סמויה מן העין, הפעם נחשפה היד שמנענעת את העריסה. ומי שחושב שזה נגמר בראשי הצבא - טועה
פסק הדין של בג"ץ בנושא הגיוס מהווה אבן דרך משמעותית בסוגיה שקורעת את החברה הישראלית למעלה מ-70 שנים - אך גם הפעם השופטים לא הלכו עד הסוף. פוגלמן לא קבע כמה תלמידי ישיבות חרדים צריך לגייס, ובמערכת הפוליטית יש שמדברים על מסמוס פסק הדין. עד העתירה הבאה
למרות צעקות ה"גוועלד" בעקבות פסיקת בג"ץ, הסיעות החרדיות נמנעו מלהשמיע איומים גורפים - והם יודעים בדיוק למה. השאלה הגדולה: האם הקואליציה תצליח להתאחד סביב חוק שיביא לגיוס 3,000 חרדים בלבד?
בג"ץ אמר את דברו, אבל חיים ילין, מאישי הציבור הבולטים בנגב המערבי, מתחנן שרגע לפני שהדיון בנושא הופך לקרב הפוליטי המוכר, כדאי שנשנן היטב את מה שהיה אמור להיות מובן מאליו: האמונה והשירות מוכרחים ללכת יד ביד
מדיניות הכאוס של רה"מ כפי שעולה ממסמך ועדת החקירה בעניין הצוללות ממשיכה עד היום לפגוע ביחסי החוץ והביטחון, וכמעט כל סעיף בו תקף גם למלחמה. רק שבמקום צוללות, במקרה החטופים בעזה מדובר בחיי אדם. וגם: הכתם שילווה את העתיד הפוליטי של יוסי כהן והטוויסט של יעלון
אני יודע שאין לי זכות לבקש ובכל זאת אני כותב אליך ומתחנן שתשכח לרגע את הממשלה שגוזלת את כספך ומוסיפה לך שנות מילואים, בשעה שהיא מטפחת משתמטים. אין לזה מחילה - ולכן אני מבקש שתשכח ממנה ותחשוב עלינו
את חמאס אי אפשר למוטט בלי אסטרטגיה. שהייה ממושכת של צה"ל בעזה תשכפל את המציאות שאנחנו זוכרים מלבנון, רק קטלנית פי כמה. התוכנית הבאה תקרב אותנו למקום הנכון, אבל המכשול העיקרי שעומד בפניה הוא ממשלת ישראל | יו"ר מפלגת העבודה בטור מיוחד
הכניסה של שני ישראלים לשטחי A, שהסתיימה ברצח בדם קר, מעלה שאלות משפטיות נוקבות. מי מוסמך להעמיד את הרוצחים לדין, מה העונש המקסימלי שיקבלו - ואיזו סיבה מפתיעה לאופטימיות קיימת בתיקים מסוג זה? בין רצח פלילי ללאומני: כל התשובות
הסירוב של נתניהו להתחייב להקמת ועדת חקירה ממלכתית, מעורר את החשד שמא הוא מתכוון לא רק למנוע מאזרחי ישראל את התשובה לשאלה מי אחראי ל- 7 באוקטובר, אלא גם לשלול מהם את זכות הבחירה. נשמע מטורף? אולי, אבל כבר פחות מטורף מכפי שזה נשמע רק לפני חצי שנה
בתקשורת מקפידים לשמור על כבודן של משפחות מסוימות, המזוהות עם "הצד הנכון" של המפה הפוליטית, ומה עם המשפחות המחזיקות בעמדה אחרת? אותן אפשר להעליב, להן מותר להפריע ולהשתיק. עם כל הכבוד לקונספציית "כניסת פועלים פלסטינים מפחיתה פיגועים" - המציאות מראה אחרת
הקואליציה צלחה, איכשהו, את משבר חוק הרבנים, אבל ברור שזה רק הקדימון למשבר הגיוס. נתניהו שואף למשוך עוד חמישה שבועות בכנסת עד לפגרת הקיץ, אבל במקביל, כל הסימנים מעידים שהוא מתכונן לכל התרחישים, כולל קריסתה של הקואליציה, ומחפש את מי להאשים ואיזה סיפור לספר
סליחה על חילול הקודש, אבל זה בדיוק המצב עם נתניהו, ואין ספק שהדיל כאן אלוהי. הבעיה היא שהעסקה הזו לא טובה למדינה, כי נתניהו הביא את ישראל לסף חורבן. מה שנשמע בעבר כמו נבואות זעם הזויות קורה לנו עכשיו
שום דבר ממה שישראל עוללה לפלסטינים מ-1948 לא מצדיק את זוועות 7 באוקטובר, ושום דבר מזוועות היום ההוא לא מצדיק את פשעי ישראל בעזה. רבים נפלו לתוך מלכודת הייאוש, אבל הם טועים: כל הסכסוכים נפתרים בסוף. מפתיע לגלות איזו מדינה יכולה ללמד אותנו איך עושים זאת
לצעוק שאנחנו רוצים לחזור הביתה. לצעוק שנמאס לנו. לצעוק שמפקירים אותנו. לצעוק שזה העתיד שלנו. לצעוק שאין לנו מקום אחר. לצעוק שצריך להחליף את הממשלה כי לא אכפת לה מאיתנו. לצעוק הכי חזק שרק אפשר. כי אם אנחנו לא נשנה את זה, זה פשוט לא ישתנה
חטופים? מלחמה? תושבים מפונים? השבוע מצאה הקואליציה זמן להפוך חוק מושחת למלחמת כל בכל. שליטה על הרבנות מעניקה המון ג'ובים, כוח וכסף, בעוד שהצביון היהודי של המדינה לא באמת מעניין את החרדים. ונתניהו? יש אירוני מזה שקרא להפסיק לעסוק בפוליטיקה קטנה?
אתם יכולים לדמיין איך זה להיות ילד שגר בבית שלא שלו? קם במיטה שלא שלו? לומד בבית ספר שלא שלו? אני חי בקריית שמונה - אבל מפונה לטבריה כבר שמונה חודשים. כמעט שנת לימודים שלמה. בתקופה הקשה הזו, מנותק מהבית והחברים, צוות בית הספר הפך יום אחד לזיכרון מאושר
בשבוע שעבר עלה שמו של שופט בית הדין לעבודה בת"א, דורי ספיבק בוועדה כדי לקדמו לבית הדין הארצי. האגף הימני בוועדה התנגד למינוי בשל היותו מזוהה עם דעות שמאל. אולם, פסק דין שנתן השופט לפני יומיים מראה עד כמה התיוגים האלה חוטאים לאמת ופוגעים בציבור
מעטים מודעים להבדל הבסיסי: רב - אדם בעל גדולה אישיותית ורוחנית; הלכתן - מחזיק בידע שמאפשר לו להשיב על שאלות בתחומי ההלכה. החוק שבו כולם דנים נותן כבוד ומעמד רק לאחד מהם, ולא קשה לנחש מדוע
שנת לימודים 2023-2024 - אולי השנה הכי קשה בתולדות המדינה. התחלנו את השנה בכיף ואז פתאום, בום. ה-7 באוקטובר הגיע. אין ספק שהייתה שנה מאתגרת מורכבת, ועברנו אותה כמו גדולים - קרענו את עצמנו בשביל להצליח
אילון, אנחנו שונים. זיהינו שתהום פעורה בינינו. אתה חרד"לי בכל רמ"ח אבריך, ואני מייסד את "אחים לנשק" כביכול האנטיתזה שלך. רחוקים אבל קרובים, וכמו שנהגת לומר, לא מפסיקים להיות אחים. איתן הרצל, בן דודו של אילון ויס שנפל בקרבות ברצועת עזה נפרד ממנו
אם חשבתם ששיחות עם מפגינים בקפלן על עתיד מדינת ישראל עלולות לגרום לדיכאון, נסו פעם לדבר עם מי שהאמינו בנתניהו בכל ליבם עד שהתפכחו - ותראו איך הדכדוך הופך לייאוש
חיזבאללה פרסם אתמול תמונות של מפרץ חיפה, בסיס חיל הים ומתקנים רגישים. בחילות האוויר והים בוחרים שוב בתחקיר מקל, כי אולי מדובר בתיעוד מקומי של פלסטינים. אם צמרת הצבא תמשיך לעשות לעצמה הנחות כי "זה מחיר המגננה" - נספוג שוב בהפתעה מכה כואבת. למה בדיוק מחכים?
במשך שנים המשטרה פיתחה שיטות נגד אלימות במשפחה והצילה רבים מהקורבנות. אבל כעת, כששוטרים מעזים לאיים על מפגין שידווחו לגורמי רווחה על האופן בו הוא מטפל בבתו, עולה חשש שמעוז נוסף של מסירות ומקצועיות ייפול מול רוח המפקד המשחיתה. יש דרך אחת לעצור את הגל העכור
כשהעם החכם הזה הקים מדינה, היה אפשר לצפות שהיא תיראה כמו התגלמות התבונה. ואז הגיעו הממשלה הנוכחית והגאון הבינלאומי העומד בראשה, והוכיחו שעם קצת מאמץ והתמדה אפשר לקלקל הכל. הכבוד כולו שלהם, והבושה - שלנו
ראשי השלטון המקומי מהליכוד מבינים טוב יותר מגנץ, איזנקוט ויאיר גולן, עד כמה גדול הכישלון של נתניהו ועד כמה רעה ממשלתו. תנו להם להדיח אותו בעצמם, במקום לדרוש מהם להתנצל על שבחרו בו
אמנם יש לכשלי המודיעין והצבא משקל בתוצאות הקשות של מתקפת חמאס, אבל ראש הממשלה הוא מעריך העל ומחליט העל. הנסיבות שהביאו למלחמה, כמו במלחמת יום כיפור, נעוצות בהתנהלות מדינית שגויה. יש להתמקד בבחינה עניינית ומקצועית של הכשלים, על בסיס אחריותו של ראש הממשלה
רפיח היא רק דוגמה אחת לכך שישראל לא פסחה ולו על טעות אחת בניהול המלחמה. סינוואר יודע שכיבוש רפיח ישרת את מטרותיו - אלפי נשים וילדים שייקברו מול ההריסות, ועשרות חיילים הרוגים בסימטאות. בהיעדר מדיניות, יש לעשות הכול לעצור את המלחמה שאינה מובילה לשום מקום
המנהיגים האיראנים, הידועים כאלופי משחק השח, יזמו את המלחמה, תכננו אותה, הכינו אותה לפרטי פרטים, מימנו אותה, בחרו את הארגונים המבצעים והכשירו אותם לביצוע המשימה. הכל תוכנן בקפידה מראש, לפחות חמישה מהלכים קדימה, כיאה לשחקני שח מנוסים. כעת ישראל בצומת דרכים
מדינת ישראל מעניקה לחמאס פרס על פגיעה קטלנית בחיילי צה"ל ומשהה-מגבילה בעצמה את הלחימה בעזה. לו לפחות הדבר היה מציל את חיי החטופים, אבל בינתיים הוא מציל רק את מי שחוששים מוועדת חקירה
אחרי ההצבעה על חוק ההשתמטות כבר ברור: זו סכנה קיומית שבה לא היינו מעולם. ההגה נמצא בידי שרה ובנימין נתניהו, ולידם קולקציית הפירומנים המטורללת. חייבים מחאה אזרחית שלא תיפסק, עד שיוכרזו בחירות. לא כדי להפיל את השלטון, אלא כדי שישראל לא תהפוך לתל קיסריה
כ-100 שנה עברו מאז שהיהודים הראשונים החלו שוב ליישב את הארץ. מבחינת ציר הזמן, מדובר בפסיק בהיסטוריה. כשזה מגיע להתבססות העם, זה כבר משהו שלוקח זמן. אין עיגולי פינות, זה לא יהיה נעים, אבל תהיו אופטימיים - זה יקרה
פעם הציונות הדתית האמינה בשותפות אמיתית עם העולם החילוני. אלא שסמוטריץ' וההנהגה הרבנית יצרו את "החרדיות המודרנית" כדי להגן על הציבור שלהם מ"הפרוגרסיבים". יחד עם האינטרס של נתניהו לשמר את שלטונו - נוצרה תוצאה שנועדה להנציח את אחד העיוותים המוסריים הגדולים
כשראש הממשלה חייך באושר בהצבעה על חוק ההשתמטות, הוא ידע שארבעה לוחמי גבעתי נפלו ברפיח. ולא רק הוא ידע: כל 62 המשת"פים חסרי המצפון לקואליציית החורבן ידעו. הם חושבים שאנחנו החמור שלהם, שאפשר לשבור את גבו. חייבים לקחת את גורלנו בידינו ולהגיד להם: עד כאן
