לרגע חזרנו לעצמנו: מדינה עם יכולות-על שמגמדות כל סרט אקשן. צה"ל, אמ"ן והמוסד יזכו להפוגה ממכונת הרעל, אבל כשאבק החיסולים ישקע הכל יתחדש, גם תוכנית נתניהו לפטר את גלנט. המאבק בין "האליטה" שחיסלה את הנייה, לבין המשיחיים שמחסלים את בסיס קיומנו, עוד בעיצומו
התחושה המרכזית בחמאס היא בהלה: ראשי הארגון, ולצידם בכירים בצמרת האיראנית, מבינים שגם אליהם אפשר להגיע. היכולות של הגוף האחראי לפעולה מעידות שהחיסולים הבאים הם עניין של זמן. את עיקר הלחץ חש סינוואר, שמקבל כעת סיבה חדשה לחתור לעסקת חטופים ולסיום המלחמה
זהו בוקר שבו התעוררו הישראלים וגילו שמעט צבע חזר ללחייהם, אחרי לילה שבו מצאנו לרגע את כל מה שנדמה שאבד לנו: תעוזה, מודיעין מדויק ויכולת ביצוע. זהו בוקר נפלא לכל מי שבילה את הלילה שלפניו במיטתו, כלומר לרובנו - מלבד לעשרות שהעבירו עוד לילה בגיהינום
מאז אירועי המהפכה המשפטית הלב שלי נשבר. בשבת השחורה הוא נקרע לרסיסים ולאחר המחאות בשדה תימן הוא נותר ריק. כחייל, נפצעתי בקרב באופן אנוש ולמרות נכותי הקשה, המשכתי להאמין בחשיבות ישראל ולאהוב אותה ללא תנאים. כיום, אני לא יכול שלא לתהות: האם אנו בדרך לאבדון?
13 נרצחים בצפון בשלושה ימים, והתגובה הישראלית היא דממה מחרישת אוזניים. זו תוצאה ישירה של מנהיגות כושלת, מנהיגותו של בנימין נתניהו, שאיבד את האומץ הנדרש להוביל מדינה במלחמה. כמה ישראלים ימותו עד שיחליט לפעול? הגיע הזמן שיכיר במציאות ויפנה את מקומו
הזעם על מצ"ח וצה''ל התנקז לחוסר שליטה במערכת אכיפת החוק ובראשם המשטרה. בהיעדר מפכ"ל מתפקד, יכלו הניצבים להוכיח מנהיגות ולהחזיר את הסדר לקדמותו. זה לא קרה וספק יש אם מי בסגל הבכיר הנוכחי שיכול להישיר מבט לציבור, ולומר שזה לא היה קורה במשמרת שלו
הזרעים נזרעו בפרשת אלאור אזריה. הסרטונים שבהם נראים עשרות או מאות אזרחים מנסים להפיל שערים של בסיסים צבאיים, כשבצד השני עומדים חיילי סדיר ומנסים למנוע זאת מבעדם, הם סמל הפירוק שלנו. מי שחולל את כל זה פרסם אתמול הודעת גינוי רפה - בת שורה וחצי
כבר בשבת, עוד לפני הלוויות 12 הילדים שנפגעו מהרקטה, היה צריך צה"ל להגיב בעוצמה נגד חיזבאללה. לו יחסי נתניהו-גלנט היו טובים יותר, זה כבר היה קורה. אבל בינתיים הזמן אוזל, ההרתעה נשחקת, וגורמי המודיעין מתאמצים לחפש מטרה שתבהיר לצד השני: דם האזרחים אינו הפקר
התמונות שהגיעו משדה תימן מעלות שאלות רבות. למה חוקרי המשטרה הצבאית פשטו על הבסיס כשהם רעולי פנים? האם המילואימניקים הפכו להיות האויבים? המחאה שהתעוררה היא של אזרחים שזעמם התפרץ בבת אחת: האם מישהו הקדיש מחשבה למה זה קרה?
אין תירוצים. במזרח התיכון מי שלא מגיב בעוצמה ובזמן, מאבד את ההרתעה: אם בדאחיה אנחנו לא מסוגלים להכות, באיראן נצליח? כל אויבינו מבינים: מישראל החזקה של פעם נותרה מדינה חלשה, שקיומה נבנה על שקרים. וכל עוד מי שטיפחו את השקרים עדיין בתפקידם, אנחנו בסכנה
מול האיומים הביטחוניים והבור העצום בתקציב, יושבים שרי הממשלה ומשמיעים הערות מהספסל, כאילו זה לא נוגע להם. במקום לקבוע מדיניות, הם עסוקים בקרבות בוץ להנאת ה"בייס". אולי פרח מזכרונם: הם הרשות המבצעת, לא הרשות המצייצת
הטבח במג'דל שמס יכול להפוך לאירוע משנה משחק בכל הנוגע לעימות בצפון. הוא מציב את חיזבאללה במוקד של ביקורת חריפה ולחץ אדיר - ואם ישראל תשכיל למנף אותם, היא תוכל לדחוף את הארגון לסיים את הלחימה בתנאים נוחים לה. אלא שגם לפתרון הזה יש חיסרון לא קטן
מרוב מריבות בין ימין לשמאל, איבדנו את היכולת לראות מדוע ישראל נמנעת מתגובה הולמת אפילו כשקברי 12 ילדים נפערים באדמתה. מי שהפקירו את חיי תושבי הדרום ואת בתי הצפון הם פחדנים בחליפות ובמדים, מי שיש להם מה להפסיד - והם לא יסכנו אותו גם אם כולנו נמות
מכתב לחטוף אלמוני: האיש שתקע סכין בגב של העדה שלי עם חוק הלאום, לא מעוניין להחזיר אותך בחיים. יש שרים שאומרים שאתה לא שווה את המחיר, ובתמונת הניצחון שהם מדמיינים אין לך מקום. ותזכור: מי שבגד פעם אחת, יבגוד תמיד | תא"ל (מיל') אמל אסעד בטור מיוחד לוואלה
"נצא למתקפה נחרצת ומכרעת", אמר מפקד פיקוד הצפון, והצטרף לגל הסיסמאות שבהן מזינים אותנו. כבר יותר מ-9 חודשים אנחנו לא חורצים או מכריעים מול חמאס, וחיזבאללה יכול למרר בקלות את חיי המדינה כולה. אבל למה להרגיז, כשאפשר להתבוסס בהיבריס נבוב ולשקר לציבור בפנים?
למדינת ישראל אין ממשלה, ואין אזור צפון. במקום שבו עמדו יישובים פורחים יש עכשיו רק כתמי פיח שמצלקים את האדמה, והפסקול לסרט האימה הזה הוא רעמי תקיפות ומיירטים. ומי נותן דין וחשבון? אף אחד. 150 בעלי תפקידים בממשלה, בצבא ובשב"כ אחראים למחדל. שיפנו את מקומם
הטבח במג'דל שמס מחדד את ההבנה שמלחמה מול חיזבאללה היא הכרח בלתי נמנע, והדעות חלוקות רק לגבי שאלת העיתוי. לצד חיסול בכירים ופגיעה בתשתיות אסטרטגיות, יש לנסראללה נקודת חולשה מרכזית, שאותה יכולה ישראל לנצל בתחכום כדי להכאיב לו קשות - ולהוציא את הארגון מאיזון
ראש הממשלה סיפר שהוא חב את חייו לקצין הדרוזי הראשון בסיירת מטכ"ל סלים שופי, שהיה ראש מועצת מג'דל שמס, אבל את הילדים והנכדים של האיש שהציל את חייו הוא הרשה לממשלה הקיצונית שלו לדרוס. כעת, אחרי האסון, אסור שהתגובה תהיה פעוטה יותר מהמתקפה בתימן
הכתבים בפמלייתו של נתניהו לא שידרו שאין כוונה להקדים את החזרה על דעת עצמם. נתניהו תיקן את ההוראה רק אחרי ששותפיו הדתיים והחרדים בקואליציה קראו לו לחזור. חגיגת יום ההולדת לבנו של נתניהו במיאמי, כשצפון נשרף והדרום ננטש היא פשיטת רגל מוסרית
מאז 7 באוקטובר, בני העדה הדרוזית כואבים את נפילתם של מיטב בנינו בשדה הקרב - אבל לא רק אותה. הפעם הרולטה הרוסית של ממשלת ישראל גבתה את חייהם של ילדים שבסך הכל רצו לשחק כדורגל. כמו שהפקירו את החטופים ואת יישובי העוטף, הם מפקירים גם אותנו
רגע אחד הם רצים ונהנים, וברגע שאחריו הם אינם. כך נראית הקונספציה הבלתי נסבלת בצפון, ואסור לטעות: ההפקרה שם לא החלה ב-7 באוקטובר, אלא עשורים קודם לכן. מה עוד צריך לקרות כדי שילדים לא ימצאו את מותם בזמן משחק כדורגל, וכדי להציל את חבל הארץ שמתחנן על חייו?
עם שואו כמו שנתן בקפיטול, רה"מ היה יכול לסחוף גם את האמפי בקיסריה. אבל כשנדמו מחיאות הכפיים, נותרה התובנה הכואבת: הוא לא עשה את זה בשביל המדינה, אלא בשביל וויקאנד מפנק בארה"ב עם הילדון. בינתיים הוא השאיר את מכונת הרעל לשמור על המולדת והטיל עליה משימה חדשה
ממשלת החלומות הפכה לממשלת הסיוטים עבור המפלגות החרדיות, אך בחירות עלולות לשלוח את אנשיה לאופוזיציה. השר לביטחון לאומי ממשיך ללכת על חבל דק מול שותפיו. והאם האופוזיציה יעילה או שנתניהו משחק מול מגרש ריק? יקי אדמקר מסכם את כנס הקיץ של הכנסת
עוד לפני שעלה נתניהו לנאום בקונגרס, הפירומן שראש הממשלה נתן לו להיות שר בממשלתו היה עסוק שוב בהצתת המזרח התיכון. בתוך כל הרעש ניסו משפחות החטופים בכל זאת להחזיק בתקווה שהעסקה קרובה, אבל נתניהו היה בעיקר עסוק בלשמור את בן גביר מבסוט
מבחינת ישראלים רבים אין לתושבי עזה פנים, תחביבים או חלומות; מדובר באוסף דמויות מוצללות, שממילא יחוסלו עוד רגע. נכון, יש שם רוצחים, אבל יש גם עזה אנושית, נורמלית, שאותה אנחנו מסרבים לראות מבעד לנזק האגבי. כי מה יותר קל מלהרוג עוד דור של תקוות ושמחת חיים?
רצח 11 הספורטאים באולימפיאדת 72' לא רק צילק את מדינת ישראל, אלא הוביל לפיתוח מודל שאין דומה לו בעולם: אבטחה כחול-לבן למשלחות רשמיות לחו"ל, בשיתוף כוחות מקומיים. מהמגורים בכפר האולימפי ועד להגנה על התחרויות: הצצה לתכנון המורכב, שלפעמים לוקח לא פחות משנתיים
ראש הממשלה נתן אמש עוד נאום מצוין, אך בעודו מרהיב בהצהרות לפיהן ישראל היא בעצם זו שמגוננת על אמריקה, אין מי שישמור עליו מפני איתמר בן-גביר. הפוזה של "מנהיג חזק" תופסת לא רע בנאומים. חבל שזה לא מצליח באופן דומה, גם בחיים
נאומו של ראש הממשלה זכה לתשואות רמות בקונגרס, אבל לא היתה בו בשורה אחת לחטופים, בני משפחותיהם, המפונים מהצפון, ובכלל לקהל בארץ. כל מטרת הנסיעה של נתניהו לארה"ב היא להשיק מסע שיווק שמשכתב את המציאות ומרחיק ממנו את האחריות לאסון 7 באוקטובר
המראה ההוא ממוזיאון הטבע נחרת בזכרוני: פוחלצים של בעלי חיים, בגודל טבעי, בתנוחה שגרתית, במלוא הדרם. אני נזכר בהם כשאני עוקב אחר החלטות והתבטאויות כמה מהאישים הבולטים בפוליטיקה הישראלית, ובמיוחד אחד מהם, הבולט ביותר | פרופ' אסא כשר בטור מיוחד לוואלה
יכול להיות שנועה ואביה לא מודעים למניפולציה שמפעיל עליהם רה"מ. אולי הם חושבים שזאת הזדמנות פז להעלות שוב את סוגיית החטופים לסדר היום הבינלאומי. זה בכלל לא משנה וזה לא עניינו של אף אחד. לחטופים ובני משפחותיהם מותר לעשות הכל, וכולנו צריכים לסתום את הפה
כשפחות מרבע מחברי הכנסת הן נשים - גם המיזוגניה מרימה ראש. זה נגמר כששר דורש להעמיד במקום את חברתו לקואליציה, או כשהצעת חוק מוחרמת רק כי הוגשה על ידי חברת כנסת שהעזה לבקר את נתניהו. זה הזמן בו נקראות כל המפלגות בישראל, אם לא תפעלו עכשיו, המצב ימשיך להתדרדר
בכל פעם שישנה התחממות במו"מ, פתאום דחוף לחסל איזה בכיר ולהרחיק את העסקה. הלחצים מתוך הקואליציה לא להפסיק את הלחימה כבר גלויים לעיני כול. תשעה חודשים של לחץ צבאי, וחזרת החטופים מעולם לא נראתה רחוקה יותר | בתה של דיצה היימן ששוחררה מהשבי בטור מיוחד לוואלה
לכולנו יש מורים בחיים, אבל מורה כמוהו לא היה לי. האיש שהקריא לנו קורצ'אק בבית היתומים, והתעקש ללמד היסטוריה גם כשהיה שבוי בעזה. חלמתי לשמוע ממנו ניתוח מלומד של מה שקרה לו, וגם לנו. אבל הוא כבר לא יחזור | פרידה מאלכס דנציג, שנחטף ב-7 באוקטובר ומת בשבי חמאס
ביום שישי נציין 120 שנה לפטירת הרצל, וההשוואה מתבקשת: האיש שהתאמץ לפתוח כל דלת למען העם היהודי, ומנגד, ראש הממשלה שמוכן לטרוק כל דלת למען שלמות הקואליציה וההיאחזות בכיסא. ברור שלא לישראל הזו פילל חוזה המדינה, אבל אסור להתבלבל: הבחירה בידינו
ג'ו ביידן הוא תומך-ישראל מהסוג שרק דמוקרטים בני דורו היו יכולים להיות. פרישתו מהחיים הפוליטיים, גם אם תועיל לישראל בטווח הקצר, היא סוף עידן המחויבות ההיסטורית למדינת היהודים. מעכשיו, הכל אינטרסים
אני לא בטוח שלו היה בארה"ב נשיא אחר הוא היה מגיע למדינה היהודית המותקפת פחות משבוע אחרי האסון. הרי טראמפ מתעב לוזרים, וב־7 באוקטובר ישראל הייתה לוזרית על הקרשים. ביידן היה הנשיא הציוני הדמוקרט האחרון. על לבו של הדור האמריקאי־דמוקרטי הבא נצטרך להילחם
מסע הבחירות של ביידן היה פארסה מלכתחילה, אבל במעגל הקרוב אליו הוסיפו לטעון שהוא "חד מתמיד". ההונאה עלתה למפלגה הדמוקרטית ביוקר, והובילה לכך שקמלה האריס יורשת מצב בלתי אפשרי מבחינת איחוד המפלגה ולוח הזמנים לקמפיין. הלקח ברור: הכנות חשובה, בפוליטיקה ובחיים
תחת פיקודם של נדב ארגמן ורונן בר, הפך שב"כ מארגון מבוסס מודיעין אנושי לארגון שעיקרו טכנולוגיה. "תמו ימי המרגלים של יהושע בן נון", אמרו אז בצמרת הארגון. אלא שלצד כל אלה היתה גם תקלה חמורה יותר, שראש השירות הבא יצטרך לתקן בהקדם
במפלגה מכנים את החזרת החטופים "פיקוח נפש" ומדברים על מצוות פדיון שבויים, אבל נדמה שמתחת לרטוריקה הנמלצת מסתתר שיקול אחר. אחרי 9 חודשים, מדוע הם נזכרו דווקא עכשיו ב-120 ישראלים שנמקים במנהרות חמאס? התשובה נעוצה בצווי הגיוס הראשונים שצה"ל הוציא היום לחרדים
ישראל עשתה ככל שביכולתה להימנע ממלחמה כוללת, אבל מאחר שזאת ממילא הפכה לאופציה ריאלית, הגיע הזמן לשאול למה התשנו את עצמנו במשך 9 חודשים? הכל על הקונספציה החדשה שגורסת שצריך חייל חרדי היכן שכשלו אמצעי ההתראה, במקום מהלומה אפקטיבית בנשק מתקדם
המחמאות על התקיפה מגיעות לכולם - החל מרה"מ ושר הביטחון, דרך הרמטכ"ל ועד מפקד חיל האוויר. עם זאת, ההתקפה אתמול, מרשימה ככל שתהיה, לא תחזיר את ההרתעה - וכדי שזה יקרה צריך ללכת על הראש המחולל - שלטון האייתוללות בטהרן
בסרטון שצולם במרכז מסחרי ריק מאדם, דובר עיריית ק"ש זועק את זעקתו של הצפון כולו - "לא לנרמל את הלא נורמלי". לפני פרוץ מלחמה, היו אלה גם תושבי העוטף ויו"ש שסבלו מטרור ומטילים, וזכו להתעלמות ציבורית. אסור לתת לאדישות לנצח, היא מסייעת לשלטון שמפקיר אותנו
צה"ל נכשל הלילה, שוב, בהגנה על עורף מדינת ישראל. לאחר יותר מ-9 חודשים, הכשירות למלחמה רב זירתית נפגעה, כשהתוכנית הרב-שנתית לא שמה דגש על האיומים הללו בהיקפים הנכונים. פתאום מגלים לא מעט פערים משאלה פשוטה: לאיזה איום נבנה חיל האוויר בעשור האחרון?
כשמחלצים חטופים או מחסלים מבוקשים, רה"מ הראשון להתייצב מול המצלמות. אבל על הכטב"ם הקטלני בתל אביב הוא מעדיף, לפי שעה, לשתוק ולתת למערכת הביטחון לשאת לבדה באשמה. הוא בכלל עסוק בכלי טיס אחר: מטוס כנף ציון, שאיתו ימריא לנאום בקונגרס בארה"ב בשבוע הבא
ראש הממשלה השיק השבוע קמפיין דה לגיטימציה נגד הדרישה לבדיקה עצמאית ואמיתית של אסון 7 באוקטובר, ולפי מקורביו, "יעשה הכל כדי שהיא לא תקום". בין השאר, בדק את האפשרות להציע לנשיאת העליון בדימוס להחליף את השופט ברק כנציגת ישראל בהרכב בבית הדין הבינלאומי לצדק
תמצית הסיפור שמוכרים לנו: מגיפת האלימות במגזר הערבי היא תוצאה של הזנחה מצד המשטרה וחוסר אכפתיות של הממשלה. רק דבר אחד כולם שוכחים - את האחריות של המגזר עצמו למצבו. היחס הפטרוני, הרואה בערבים ילדים פסיביים שאי אפשר לצפות מהם לדבר, הוא המוקש שמונע הבראה
המלחמה בעזה יצרה קרע בין ירושלים לקהיר, שרק מתרחב והולך. אלא שעכשיו, עם השבעת שרים חדשים בממשלה המצרית, יש הזדמנות לשנות את כיוון הספינה לטובת שתי המדינות. האם ישראל תשכיל לנצל אותה?
אם לא יהיו הפתעות של הרגע האחרון, פרשת התביעה הגיעה לסיומה וכך נציין את מחצית הדרך במשפט. האם החלטת הפרקליטות להציב את אילן ישועה כעד ראשון הייתה נכונה? האם פילבר שיקר בחקירה או במשפט? ומדוע שלושת השופטים לא הצטיינו בלשון המעטה? ברוך קרא עם תמונת המצב
להרוס, להרוג ולנקום אנחנו יודעים. לספק ביטחון - אפילו לא קצת. יש הרבה כנופיות ונשק לכל דכפין, אבל אין לישראל צבא, משטרה או ממשלה. זה אסון לאומי בסדרי גודל בלתי נתפסים, וזו גם הזדמנות נדירה לדאוג לביטחון אמיתי לכל אדם - כן, לכל אדם - בין הירדן לים
המציאות הפוליטית בישראל גורמת לנו להתרשם מהמנגינה ולהתעלם מהמילים. רק שגם למי שלא מסוגלים לשמוע את נתניהו וסמוטריץ מדברים על צה"ל, כדאי להקשיב להם לפעמים. לא בשבילם, אלא רק בשבילנו
