מגדלים פורחים באוויר: נתניהו שוב מהתל, השאלה היא רק במי הפעם
הפצצות של מגדלים מצטלמות היטב, אבל בשטח נערכים לעוד "הכנות". האם מתבשל משהו מאחורי הקלעים או שמוטב לא לפתח ציפיות?
הפצצות של מגדלים מצטלמות היטב, אבל בשטח נערכים לעוד "הכנות". האם מתבשל משהו מאחורי הקלעים או שמוטב לא לפתח ציפיות?
למרות המחירים הצבאיים, הכלכליים והמדיניים הכבדים, כיבוש העיר עשוי לייצר לחץ על הנהגת חמאס - אך רק אם רוב תושביה יפונו דרומה, מהלך שנראה כיום כמעט בלתי אפשרי. האם ראש הממשלה מזהה את המציאות כהלכה? עד כה נראה שהתשובה היא שלילית
אוי לטייס שעינו אדומה מן הדם, לעיתונאי המחריש, למדינאי החותם גזרי מוות. כולם שותפים לחילול צלם האדם
אם המ"מים והמ"פאים של החטיבות הלוחמות לא מבינים מה מטרת הכיבוש הנוסף של עזה, כולנו צריכים להיות מודאגים. ליבי עם הרמטכ"ל, שמנסה להציל את הממשלה מעצמה - ולא ממש מצליח. את היבול של מלאכת ההרס שנתניהו זרע בארה"ב בעשור הקודם, אנחנו קוצרים עכשיו
בדיון סוער עקץ יו"ר כחול לבן את שותפיו לשעבר אבל חשף על הדרך אמת חשובה. במקביל, מתווה ביסמוט שנדחה על ידי האופוזיציה והחרדים יורד מהפרק, ובמקומו יוצאת הקואליציה למרתון חקיקה מהיר. הצלחתו או כישלונו יקבעו אם הממשלה תשרוד או תיפול מוקדם מהצפוי
ישראל ניצבת בצומת היסטורי - לא עוד סבבי לחימה חלקיים, אלא הכרעה אסטרטגית שתדרוש כיבוש מלא של הרצועה, פירוק התשתיות הצבאיות וחזון ברור ליום שאחרי. הציבור דורש ניצחון חד-משמעי ותוכנית שתבטיח שהקרבת הלוחמים לא תהיה לשווא
מבקר המדינה אנגלמן מצביע על כשלים חמורים בטיפול בעורף, אך נמנע מלהטיל אחריות ישירה על ראש הממשלה. בשיטת "הסלמי" הוא מפרק את המחדל לדוחות חלקיים, במקום לאפשר בחינה מערכתית כוללת בוועדת חקירה ממלכתית, ובכך מייצר נתיב מילוט פוליטי ופוגע במשפחות הקורבנות
9 שופטי בג"ץ עם רוב של 6 שמרנים הבהירו לממשלה כי לפני החלוקה בין ליברלים לשמרנים יש חלוקה בין שומרי חוק לעבריינים. במאי 2020 פורסם פסק הדין שזכה לכינוי 0:11 שאפשר לנאשם בפלילים להרכיב ממשלה. בג"ץ 0:9 הוא עדיין לא התיקון, אבל הוא בהחלט נותן סיבה לאופטימיות
כיבוש עזה במחיר בידוד בינלאומי הוא המרה של סיכון ביטחוני, חמור ככל שיהיה, באיום קיומי. ממשלת ישראל, בעיוורונה ואמונתם הפנאטית של חבריה, מקדמת אותנו לעבר אסון
המאבק האמיתי איננו בין ימין לשמאל, אלא בין נאמנות לערכי הציונות לבין השתמטות והרס הדמוקרטיה. הדרך היחידה להחליף את נתניהו וחבורתו היא באיחוד אסטרטגי של המפלגות הציוניות החזקות - בלי מפלגות אווירה, בלי אגו ובלי בזבוז קולות
בעוד נשיא ארה"ב מנסה לבסס לעצמו תדמית של "דיל מייקר" ולרדוף אחרי כוח, כסף ויוקרה - התנהלותו הדורסנית וההתעלמות מהפלסטינים חותרות תחת מעמדו כמתווך ומרחיקות אותו מכל סיכוי לשלום אמיתי או לפרס נובל שבו הוא כה חושק
בעקבות חיסול בכירי הנהגת החות'ים בצנעא, הם מגיבים בגל אלים נגד נציגי האו"ם וארגוני סיוע, תוך חטיפות והתקפות על אזרחים זרים. חולשת האכיפה הבינלאומית מותירה את הארגון חופשי כמעט ללא מגבלות, ומדגישה את הצורך בקואליציה אזורית תקיפה שתפיל אותם
לא האמינו - ועשינו, טען נתניהו. מי שמשבח את חיילי המילואים בתום יום עבודה שנועדה למנוע גיוס חרדים. מי שהבטיח לענות לשאלות, מקים ועדת חקירה שבה הוא יכתוב אותן. מי שהבטיח ניצחון מוחלט עבר לשווק את הניצחון ה"גורף". בדבר אחד הוא צודק: אנחנו כבר לא מאמינים
פאנל ערוץ 14 שוחח על מוצאו הדרוזי של מתאם פעולות הממשלה בשטחים רסאן עליאן. לא רק את עליאן הם מטנפים, אלא את הדרוזים כולם. שמעון ריקלין: "מתפ"ש הפך להיות הנחלה של הדרוזים?"
"כל יום שעובר בלי ועדת חקירה ממלכתית מגדיל את הסיכויים לשיבוש חקירה", כך דרש רה"מ בזמן ממשלת השינוי בעקבות פרשת הרוגלות. ח"כים מהליכוד קראו להקמת ועדה לחקר שבעה באוקטובר, אך נתניהו רתח והטקסטים התיישרו. כעת רה"מ ממשיך לטייח בבלוף חדש: ועדה ממשלתית
הסרת פרק הדמוקרטיה הליברלית מבחינת הבגרות באזרחות לשנת הלימודים תשפ"ו אמנם לא מוחקת אותו מתוכנית הלימודים, אבל היא מסמנת מגמה ברורה של דחיקת ערכים דמוקרטיים מהותיים לשוליים, דווקא בתקופת משבר חברתי ופוליטי חסר תקדים בישראל
עדויות כמו של אודי כגן חושפות מציאות קשה: מאז מחדל אוקטובר מסתובבים בינינו עשרות אלפי אנשים יפים, מחייכים, שנראים בסדר אך מבפנים הם מרוסקים, עם פוסט טראומה והלם קרב, מוגבלות שקופה שאסור להשתיק. המדינה חייבת להכיר בהם ולטפל בהם כאילו מדובר במצב חירום לאומי
במדינת ה"יעני" מצאו את הפתרון לגיוס החרדים: תקנת חירום מהודרת, עטופה בסיסמאות ריקות, שמבטיחה הכל - אבל מספקת רק "כאילו". בלי חובות, בלי סנקציות ובלי גיוס בפועל. הצבא אמור לקבל כוח אדם "לפי צרכים", הציבור אמור להאמין שיש פתרון, והפוליטיקאים יחייכו ויהנהנו
ההתבטאות המגעילה של גפני, התגובה התמוהה של ש"ס והשתיקה המבישה של הנשיא, ראש הממשלה ושר החינוך, מוכיחות כולן שהגזענות הגלויה מתקיימת היום בעיקר במקום אחד
אני לא קורא לך לסרב, אח שלי, אבל עם יד על הלב, אין לי מושג מה הייתי עושה במקומך. לכן אני מפציר בך: עשה רק את מה שטוב לך. מה באשר לטובת המדינה? ובכן, הממשלה עדיין לא החליטה מה היא רוצה ממך ומעצמה
לא החטופים גרמו לנתניהו לנאום בהתרגשות, לא ההכנות לקראת כיבוש העיר עזה, לא הח'ותים, גם לא מצוקת המילואימניקים. העובדה שאין פיתרון לחוק הגיוס גרמה לנתניהו לצאת בקריאה נרגשת לחרדים. נתניהו לחוץ, הוא לא שולט באירוע אבל הוא ודרעי לא מרימים ידיים
למרות ההישג הצבאי במתקפה על מתקני הגרעין, רק החזרת הסנקציות הבינלאומיות בשילוב לחץ דיפלומטי יוכלו למנוע מאיראן להמשיך בדהירה לפצצה. ההחלטה נתונה בידי בריטניה, צרפת וגרמניה - וישראל חייבת להוביל את המאמץ
ראש הממשלה אולי לא לקח אחריות על המחדל, אבל זה לא אומר שתתפסו אותו לא מוכן גם הפעם: הכניסה לעזה בקושי החלה ויש לו כבר אשם בכישלון. ידע כל חייל שמתגייס היום שהרמטכ:ל הכושל הוא האחראי לכך שגם הפעם לא נשמיד את חמאס
לראשונה, תשעה שופטי בג"ץ יכריעו האם ממשלה רשאית להדיח את היועצת המשפטית שלה בשל אובדן אמון. ההחלטה לא תעסוק רק בגורלה של גלי בהרב-מיארה, אלא תקבע את גבולות הכוח בין הרשויות ותבחן אם בג"ץ יבחר בפסיקה חדה או במתווה פשרה שימנע קרע ציבורי ממושך
זה כבר היה נראה בהישג יד מבחינת הנשיא: שלום במזרח התיכון, מדינה פלסטינית - והכרה בריבונות הישראלית ביהודה ושומרון. ווין-ווין. אבל אז, לקול צהלות הימין, טראמפ לא אהב את המוזיקה שנשמעה מצדו של נתניהו. אולי בחלוף השנים, הזעם התפוגג והריבונות תגיע בקרוב